כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

לטיפול  //  צעקה אחרונה כפול שלושה – שלושה מעצבים ספרדים צעירים

צעקה אחרונה כפול שלושה – שלושה מעצבים ספרדים צעירים

חברי הקבוצה: המעצבת רוסריו הורטאדו והמעצבים פרנסיסקו סאנטוס ורוברטו פאו. הקו המוביל אותם הוא "מינימום מקסימום": מינימום עלות, פשטות ומקסימום תוצאה. הפריצה הגדולה שלהם הייתה עם השולחן "מיינד דה גאפ".

מאת: צילום:


שלושת חברי "אל אולטימו גריטו" הם מעצבים ספרדים צעירים היושבים בלונדון, שזכו לאחרונה להכרה בינלאומית, לפרסים ולפרסום. רוברטו פאו מסביר לנו את תמצית החשיבה של הקבוצה, הדוגלת ב"מינימום מקסימום": מינימום עלות, פשטות, ומכסימום תוצאה.די נדיר שקבוצת מעצבים תזכה שלוש פעמים ברציפות, בפרסים ראשונים על עבודותיה, באותו יריד עצמו, כשהפרס מוענק שוב ושוב על-ידי אותו כתב-עת לעיצוב. אבל זה מה שקרה לקבוצה הלונדונית "אל אולטימו גריטו" El Ultimo Grito (הצעקה האחרונה), שמייסדיה הם שלושה בני שלושים פלוס, ספרדים במוצאם: המעצבים רוברטו פאו Roberto Feo ופרנסיסקו סאנטוס Francisco Santos והמעצבת רוסריו הורטאדו Rosario Hurtado.בשנת 1997 הם הופיעו לראשונה עם עיצוביהם הרעננים והחדשניים בתערוכת העיצוב הלונדונית 100% דיזיין (100% Design, (ראו כתבה במדור ירידים ותערוכות בגיליון זה). מאז הם זכו שלוש פעמים בפרסים מטעם כתב-העת האנגלי לעיצוב ולאדריכלות "בלופרינט" Blueprint. בשנה הראשונה הם זכו בפרס עבור הכיסא Miss Ramirez, העשוי משעם ומלאטקס. "זהו שם אחת הדמויות בסרט High Noon", הסביר לי רוברטו פאו. "באותה תקופה קראנו לעוד עבודות על שם דמויות מהסרט".פאו ועמיתתו, רוסריו הורטאדו, ביקרו בישראל במסגרת ה"פסטיויטל", שאירגן בית-הספר לעיצוב "ויטל" הפועל בפלורנטין. רוברטו, כשאר המעצבים הגרפיים ומעצבי המוצר שהוזמנו לפסטיויטל, העביר לסטודנטים סדנה בת ארבעה ימים רצופים, ונאלץ לעזוב לפני המחזור השני של ההרצאות המרתוניות. "מיס ראמירז" ושאר העבודות של הקבוצה הוסברו והוקרנו בשקופיות על-ידי רוסריו הורטאדו.גם שאר העבודות שהראה לי פאו, יום לפני שעזב את ישראל, נקראות בשמות מתוחכמים ומשעשעים, שהולמים את הרושם הקליל של המוצרים השונים, שכאילו  לא הושקע מאמץ בפיתוחם ובייצורם. "זהו רושם מוטעה", כתבה עליהם המבקרת קלייר קאטרייל, בהקדמה לקטלוג של תערוכה שהתקיימה בלונדון, בהשתתפותם של אנשי "אל אולטימו גריטו". "הדבר הבולט ביותר בעבודתם הוא הרעיון", המשיכה. "מקורות ההשראה שלהם נובעים בעיקר מניסויים שהם עורכים בחומרים ובמוצרים שונים, החל בפריטים פשוטים כמו ציפויי גומי לרצפות, וכלה בשלד של אופניים או בכיסי המושבים במטוסים. הם בוחנים מוצרים יומיומיים כמו מתלים לבגדים וכובעים, סלים ומכלים לעיתונים, הכל. מיינד דה גפ"השמות המשעשעים שהם מעניקים לעבודותיהם יכולים להטעות, ולהסתיר במידת-מה את הרצינות שבה הם מתייחסים לעבודתם. התחכום של הרעיון ותהליך הפיתוח שלו, הכרוך בכושר המצאה ובראייה חדשנית, מעניקים למוצרים של הקבוצה קווי אופי מיוחדים. זהו עיצוב מינימליסטי, פשוט, עם פתרונות לא יקרים שמתאימים מאוד לסגנון חיים ומגורים קליל, עכשווי. המוצרים של הקבוצה מעוררים חיוך חם ויש בהם מנה גדושה של אינטליגנציה".בשנת 1998 זכתה הקבוצה שוב בפרס הראשון מטעם המגזין "בלופרינט", עבור השולחן "מיינד דה גפ" Mind the Gap, המשפט המוכר כל כך לנוסעי הרכבת התחתית בלונדון. המשטח של השולחן מופסק באמצעיתו על-ידי מעין לולאה ארוכה. זהו ה-Gap, הפער, שבו אפשר להניח עיתונים וכתבי-עת. השולחן נחשף מאוחר יותר ביריד הרהיטים של מילנו 1999 (וגם אנחנו פרסמנו אותו בסקירה של היריד), ואז עלתה קבוצת "הצעקה האחרונה" על מפת העיצוב הבינלאומי. החלה התעניינות בעבודות שלהם, ויצרנית הרהיטים הספרדית Punto Mobles החלה לייצר את השולחן. בשנת 1999 שוב זכתה הקבוצה בפרס מטעם המגזין, הפעם עבור המוצר Brainstorming?, מתקן להחזקת נייר טואלט ועיתונים בחדר השירותים, מחומרים פשוטים שבפשוטים: קומבינציה של מוטות מתכת וקפיצים.גם שאר המוצרים בעלי השם המשעשע התחילו לזכות בהתעניינות, הן של כלי התקשורת, הן של אוצרי תערוכות והן של מעצבים בכירים ומפרגנים, שהחלו לכלול את מוצרי "אל אולטימו גריטו" בספרים ובספרי-שנה לעיצוב. אינגו מאורר שאצר את ספר השנה של 1999, כלל בו את "מיינד דה גפ", וג’ספר מוריסון כלל את מערכת המדפים Plug it בספר העיצוב לשנת 1988. זוהי מערכת של מסגרות עץ פתוחות וצבועות שנצמדות אל לוח הצמוד אל הקיר. הלוח עשוי בצורת ריבועים, קווי השתי וערב היוצרים את הריבועים הם חריצים עמוקים, שעוביים כעובי העץ המרכיב את המסגרת. הצרכן יכול להצמיד את המסגרות אל לוח הקיר כראות עיניו, ולעצב בעצמו את צורת המדפים.מוצר אחר של הקבוצה היא המנורה La Lu, בעלת אהיל הקלוע מחוט החשמל שלה. גוף תאורה נוסף נקרא Don’t Run, We Are Your Friends! (אל תברחי, אנחנו ידידייך!). זוהי מנורת תקרה  שנראית כמו חללית קטנה המשייטת אי-שם בחלל החדר, משום שהיא תלויה מהתקרה באמצעות חוט ניילון שקוף ובלתי נראה. למתלה לכובעים, בגדים ומטריות המשעשע קראו שלושת המופלאים בשם Good Morning Money Penny. הוא עשוי מיריעת פלסטיק שקופה מחוררת, כשבחורים העגולים תחובים מגזינים ישנים שגולגלו לגליל. כל כך פשוט, כל כך זול, וכה יפה  ומתוחכם. ממה דברים עשוייםלאחרונה פנתה אל הקבוצה חברת הקפה האיטלקית "לוואצה", כדי שיתכננו עבורה עמדות להגשת קפה באולמות ציבור: בשדות תעופה, במשרדים גדולים. הם עיצבו לחברה אוסף של מסכים שניצבים זה אחרי זה, בכל אחד מהם יש חור, וכך נוצר חלון עמוק. ביריד מילאנו שהתקיים לפני כחודש הופיעה הקבוצה עם שולחן חדש מאקריליק, ועם סל לאיסוף כביסה מלוכלכת, כשהכביסה עולה בעזרת מנגנון קפיצי אל פתח הסל, ובעל הבית לא צריך להתכופף כדי לשלוף אותה. עוד מוצר פשוט, זול ויפה."זוהי בעצם נקודת המוצא שלנו, הגישה שלנו לעיצוב", מסביר רוברטו פרו. "אנחנו בודקים מה אפשר לעשות עם חומרים ומוצרים, ואיך אפשר לעשות אותם הכי פשוט, בהכי פחות מאמץ. לקבוצה שלמה של מוצרים קראנו Minimal Maximum . מינימום של אמצעים, מקסימום תוצאה. אם צריך לקפל משהו – אז שיהיו כמה שפחות קיפולים. ושהחומר שבו משתמשים לא יתחפש למשהו אחר. לעתים קרובות אנחנו רואים שולחנות מעץ, ובכלל לא יודעים שהם עשויים מעץ". הסקרנות לחומרים ול"איך וממה הדברים עשויים", היא שהביאה את פאו לעולם העיצוב. רוברטו, יליד מדריד, סיים לימודי סוציולוגיה באוניברסיטה. "תמיד ציירתי, בעיקר קומיקס ועטיפות לתקליטים, כי היו לי במדריד חברים מוסיקאים. בשלב מסוים נמאס לי מהעיר הזו, ולפני עשר שנים הגעתי ללונדון. איכשהו הגעתי לעיצוב, ולמדתי ב-RCA. שם הכרתי את שני עמיתי, פרנסיסקו ורוסריו, ועשינו ביחד תערוכה במכון הספרדי בלונדון, מעין מיצג שעסק בנושא "האמת של החומרים". יצרנו עץ תפוחים מתפוחים אמיתיים שהשחלנו בהם שיפודים מעץ. לאחר מכן הצגנו מיצב שהנושא המרכזי שלו היה תפוזים."שלושתנו ספרדים", המשיך רוברטו. "כמו אצלכם, תפוזים הוא ענף יצוא חשוב, ופרי שאנו מכירים היטב. מלבד זה, כששואלים אותי אם יש משהו ספרדי בעיצוב ובחשיבה שלנו – אני באמת לא יודע לענות". מה שברור הוא, שעם מבטא כמו שיש לרוברטו ולרוסריו, אי אפשר לטעות בהם שהם לא ספרדים. "כיום, כשאני חוזר למדריד, אני מרגיש זר במולדתי, וכשאני נמצא בלונדון אני זר בביתי. ייתכן שהזרות הזו היא נקודת מוצא טובה מאוד למעצב: אתה רואה מבחוץ פגמים שקיימים בארץ המאומצת, ואתה רוצה לתקן אותם. מצד שני אתה מתגעגע לדברים שחסרים לך כאן, ורוצה ליצור אותם לעצמך מחדש".

עוד בנושא

לטיפול

One Off - מיוחד לאתר


בפעם הראשונה מוצגת במרכז פומפידו בצרפת תערוכת יחיד של המעצב, רב אמן והאדריכל רון ארד. עבודות שלא מוצגות במגזין

לטיפול

ביאנלה בונציה - מיוחד לאתר


בביאנלה השנה אדריכלים מכל העולם הציגו דרכים להתמודדות בבעיות החברה המודרנית. עבודות שלא הוצגו במגזין

לטיפול

צמיחה אמנותית - מיוחד לאתר


במרחבים פתוחים לא הרחק מהים, צומחים… פסלים. חוויה לא שגרתית של אמנות משולבת בנוף טבעי. מיוחד לאתר האינטרנט – פסלים שלא הופיעו בכתבה

לטיפול

פרביטל מציגה: קולקציית הלופט האורבני (Urban Loft


קולקצית הלופט האורבני של פרביטל מציגה שילובים של חומרים טבעיים עם חדשנות עיצובית

תגובות

כתיבת תגובה