MILANO 04-ישראלים במילנו

 הסטודנטים מחולון הציגו את עבודותיהם בתוך שקיות פלסטיק שקופות, אטומות למגע, תלויות על עמודי אינפוזיה המוצבים בחלל סטרילי הדומה לחלל בית חולים. אצרו את התערוכה אילון ערמון, ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי, וראובן גבעתי, ראש המחלקה לעיצוב ואמנות, בשיתוף עם פרופ’ בועז טל, דיקאן בית הספר לעיצוב."החלטנו להציג תערוכה שהצד הקונצפטואלי בה דומיננטי יותר", אומר ראובן גבעתי. "רצינו למעשה להגיד שני דברים. רצינו לדבר על מצבו הבריאותי של העיצוב, להצביע על כך שעולם העיצוב נמצא באיזשהו משבר. משבר ברמה של עשייה שמצביעה על הפער בין הצרכים לבין התוצרים. לא בטוח שתעשיית המוצרים עונה על הצרכים של אנשים. הצרכן מתנהג כמכור וצורך ללא הרף את תכולת השקיות מבלי לייצר נוגדנים. הנקודה השנייה היתה להעלות לדיון את הנושא של יצירה במציאות בעייתית – יצירה בצל הטרור. אנו חיים במציאות כאוטית שאנחנו מדחיקים, אך לא בטוח שהיא לא משפיעה עלינו כיוצרים". מן התפישה הזאת יצאו עמודי האינפוזיה, רצפת הקרמיקה, שקיות הפלסטיק שבהם נמצאים המוצרים, שקיות שכלל לא ברור אם יש בהן נוזל או תרופה."אנחנו מתייחסים למוצרים בחיינו כמו אל משהו שאנחנו מזריקים לחיינו", אומר גבעתי. "אנחנו רוכשים מוצרים כאילו חיינו תלויים בזה. התערוכה כולה פתוחה לפירוש של המתבונן. נשאלת השאלה אם באמת יש צורך במוצרים או שהשוק הוא שיוצר ביקוש".הפרויקטים שהוצגו באו משתי מחלקות – עיצוב ואמנות ועיצוב תעשייתי. סרטי הווידיאו הם תוצרים של שלוש מחלקות – גם מהמחלקה לעיצוב פנים – והם עוסקים באדריכלות וירטואלית.למילנו באו גם אוצרי התערוכה בהרכב מלא, העמידו אותה על תלה )כולל הדבקת הקרמיקה על הרצפה והמנורות בתקרה( ושוחחו עם המתקהלים הרבים סביבה. "ההתייחסויות היו מרתקות", הם אומרים. "אנשים כל הזמן שאלו שאלות. מה אנחנו מנסים להגיד. מהי הביקורת שלנו? היתה חשובה להם האמירה הכללית. זה היה אחד הביתנים היחידים בשורת בתי הספר שהציג התייחסות קונצפטואלית".