כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור - מגזין לעיצוב הבית ועיצוב פנים

134  //  האור והעיר הלבנה

האור והעיר הלבנה

יגאל גבזה סיים לימודי אדריכלות בטורונטו, השתלם בתורת הצילום בפאריס וחזר לארץ להנציח את יופיו של הבאוהאוס התל אביבי

מאת: חדווה אלמוז, עורכת מגזין בניין ודיור צילום: יגאל גבזה


 

 
לידים:
בניגוד לתצלומים בשחור לבן שנהוג להציג כתיעוד מבני הבאוהאוס, גבזה בחר לצלם בצבע
 
מעבר לגעגועים ולנוסטלגיה, גבזה מציג בתצלומיו את המודרניזם במלוא הרלוונטיות העכשווית שלו
 
גבזה החל בפרויקט במקביל לתקופה שבה החלו להתייחס לשימור מבנים בתל אביב, שבה התגלה יופייה של העיר שעד אז נתפסה אצל רבים כמלוכלכת וכמכוערת
 
 
 
 
הצלם יגאל גבזה היה מגיע ארצה לביקורים לעתים תכופות בשנות התשעים, כשהתגורר בפאריס. באחד מביקוריו בעונת החורף, שבה האור רך, בלטו לעיני הישראלי המתייר בארצו חזיתות הבתים הלבנות על רקע השמים הכחולים.
בתצלומיו של גבזה אפשר לראות את השילוב בין שני הגוונים המסמלים את ישראל, גם מעבר לכך שאלה צבעי הלאום, את הקומפוזיציות שהצליח ליצור באמצעות עדשת המצלמה, את משחקי האור והצל המיוחדים לחורף הישראלי, את ההתייחסות למשטחים ולנפח ואת הגלישה עם זוויות החוץ לתוך הבניינים. בפנים גילה גבזה פרטי פנים – מדרגות, מעקות, חלונות ותריסים – שהצבע המתקלף מסגיר את שנות קיומם, אך הם נושאים בגאווה רבה את חותם הסגנון הבינלאומי.
בניגוד לתצלומים בשחור לבן שנהוג להציג כתיעוד מבני הבאוהאוס, גבזה בחר לצלם בצבע. בדרך זו עלה בידו להעביר את תחושותיו ואת האווירה שנוצרה עם משחקי האור החורפי הרך, את צמידותו של הדקל הים תיכוני לקיר הבוהק בלבן, שנבנה בסגנון האדריכלות הבינלאומי שמקורו באירופה. הפרגמנטים שנבחרו על ידי גבזה הם מחווה לתקופה ולסגנון, ומזכירים את עבודותיהם של צלמי האוונגרד בשנות העשרים ואת עבודות האדריכלים שהגיעו ארצה בשנות השלושים של המאה ה-20. מעבר לגעגועים ולנוסטלגיה, גבזה מציג בתצלומיו את המודרניזם במלוא הרלוונטיות העכשווית שלו.
"בתחילה התמקדתי בפרגמנטים. הרגשתי שאפשר לתפוס את רוח הסגנון והתקופה בהתמקדות בחלק מהותי במבנה, שנושא בחובו את הקוד הגנטי של השלם. היה בזה גם ניסיון להעביר משהו מהאוטופיה של השנים שבהן הוקמה העיר הלבנה. רק בשלב האחרון בפרויקט התחלתי להתרחק ולעסוק בבניין בכללותו ובהתייחסות לרחוב כחלק מהעיר", מסביר גבזה. פגשתי אותו בסיור בתערוכת התצלומים שלו, שנודדת בעולם מאז שנת 2005.
גבזה החל לעבוד על הפרויקט "פרגמנטים של סגנון" בשנת 1993, אחרי 12 שנים של צילום אדריכלי אורבני שבהן חקר את הנושא. שנות היצירה הרבות שלו, שבהן עסק גם בכתיבה ובצילום למגזינים מקצועיים (כולל "בניין ודיור"), גילו לו את יופייה של תל אביב, שעד אז נתפסה אצל רבים כעיר מכוערת.
"שנים רבות היינו בטוחים שאנחנו חיים בעיר מכוערת ומלוכלכת, עד שפתאום גילינו מה טמון מתחת לשכבות. כבר בתצלומים הראשונים התגלה לנו מה היה כאן בעבר", מספר גבזה. בלי לתכנן זאת, גבזה החל לעבוד על הפרויקט בדיוק באותה עת שהחלו להרגיש בעיר את ההתייחסות לשימור מבנים ולשיקומם.
התערוכה, שאותה הפיק גבזה באופן עצמאי, החלה את נדודיה בעולם במונטריאול בקנדה בשנת 2005, משם עברה לספרד ולאוסטריה, ביקרה פעמיים בארצות הברית, עברה לגרמניה, לצ'כיה ולפולין, ועוד דרכה ארוכה.
הצלחתה של התערוכה והתגובות החיוביות שהגיעו לגבזה מכל מקום שבה הוצגה נתנו לו תמריץ לפרויקט הבא, שגם הוא עוסק בסגנון הבאוהאוס, אך מתמקד בפרטי פנים, בפרגמנטים שעד היום לא זכו להתייחסות כלשהי, אמנותית או תיעודית.
נקווה שתערוכתו של גבזה, שללא ספק מהווה שגריר של כבוד בעולם, תוצג גם בישראל, עוד לפני שיסיים את הפרויקט הבא שלו.

עוד בנושא

134

ממוגרות מאתרגות


סמוך למסילת הרכבת של בני ברק, במרכזו של אזור מסחרי שוקק, ניצבה במשך שנים ארוכות ממגורה שנועדה להריסה. באחד מחלליה הנשימה חברת מטבחי רגבה חזון עסקי נועז

134

מוזיאון האבן


מופע דרמטי של עצים מאובנים בני מיליון שנים, המשמשים כרקע ליצירות של פיסול עדין באבן, מתקיים דרך קבע בגלריה, בקומה השלישית, של משרדי חברת מילסטון באשדוד

134

מדובר בפרחים


מודעות לטבע, כוונות טובות וחדוות יצירה השתלבו בציפייה לתחילתה מחדש של מסורת תערוכת הפרחים, שנהוגה בערים רבות בעולם והתקיימה בעבר גם בישראל

134

לגעת בגובה


חברת Hightouch, שמהווה סמן ימני למטבחי עילית, העתיקה את אולם התצוגה שלה לקומה התשיעית בבניין משרדים הצופה אל נוף הים והגגות של הרצלייה פיתוח. המהלך המהפכני של טיפוס לגובה השתלב בקונספט עיצובי חדש, שחותר להרמוניה ולרוגע

תגובות

כתיבת תגובה