עיצוב פנים

חזרה לביה"ס: עיצוב ספרייה לדור הסמארטפונים

איך מעצבים ספרייה לדור שכולו גדל על סמארטפונים? את המשימה הזאת קיבלו המעצבות מיכל מטלון ושרון בן משה, שהתבקשו להפוך את ספריית בית הספר היסודי ב"נופית" למקום שכיף להגיע אליו, משימה מאתגרת בהחלט בעידן הטכנולוגי. התוצאות לפניכם


המעצבות מיכל מטלון (46, נשואה +3) ושרון בן משה (46, נשואה +3) מתגוררות בישוב הקהילתי "נופית". לאחרונה סיימו פרויקט משותף חדש - שינוי מהותי של פני ספריית בית הספר היסודי ביישוב. כשניגשו לפרויקט הן ניסו לחשוב עליו כאמהות, על כל אותם דברים שמאוד חשובים להן. הראשון במעלה, כמובן, צמצום זמני מסכים לטובת קריאת ספרים. 

 

"שתינו גדלנו בשנות ה-80 בהן אחד הבילויים המלהיבים ביותר הזכורים לנו, היה הנסיעה לספרייה העירונית", הן מספרות, "בה היינו מחליפות ספרים שאפשרו לנו לצלול לעולמות דמיון ולהיכנס ולו לרגע לחיים של אנשים אחרים מתקופות אחרות. החזון שלנו היה לנסות ולתת לילדים שלנו ושל הקהילה בה אנו חיות, את החוויה הזו בעטיפה אחרת. חיפשנו איך לקחת מקום, לכאורה משעמם ואפור, ולהפוך אותו למתחם עכשווי והייטקי עם שלל גירויים תוך שימוש בנישות תלת ממדיות, אשר מזמינות את הילדים לקחת חלק בנעשה בחלל באופן טבעי ומבלי שנצטרך לדחוף אותם לפעולה". 

 

מוטיב הבועות חוזר על עצמו בגומחות הקריאה הקטנות והגדולות וגם במשפטים מעוררי השראה שנלקחו במיוחד מעולם הילדים העכשווי בהקשר של קריאת ספרים

 

המטרה שלהן הייתה לקחת את מבנה הספרייה הישן, המוכר לכולנו, ולהחליף אותו בכזה המאפשר לילדים לעבור חוויה רגשית, תוך הבנת קדושת הספרים וחשיבותם בחייהם גם בעידן הנוכחי. בתכנון הספרייה שאפו להקנות לילדים את ההרגשה שאין תחליף לדף הכתוב ולתחושה הנעימה שעוטפת אותך, כאשר באופן מאוד מוחשי ניתן לכמת את מספר הדפים שגמעת ואת אלו שנשאר לך עד לסיום.

 

הספרייה המקורית הייתה מיושנת וחשוכה, חסרת חיוניות וצבע והכילה מאות ספרים ושולחן ישיבות אחד גדול שחסם את כל המרחב. לאורך השנים השתנו צרכי הספרייה, וכך גם הגישה לתכנון ועיצוב ספריות. אחד היעדים של ועד היישוב הקהילתי ומנהל בית הספר (אלדד פורת) היה ליצור מרחב מודרני ונעים שיתאים לצרכי המשתמשים במציאות מתפתחת.

 

מדפי הספרים שמוקמו בהיקף הם חלק בלתי נפרד מהחוויה

 

המעצבות נתנו דרור לדמיון ויצרו מתחם המחייה מחדש את חוויית הקריאה ומאפשר באותו חלל מגוון רב של פעילויות בעלות זיקה ישירה לספרות. על מנת לייצר מצב שבו הילדים יחושו את הקסם שבקריאה ובדפדוף, היה חשוב להן לא להכניס מסכים לחלל מלבד מחשב אחד עבור הספרנית. 

 

החלל מרובה בפופים וכריות עגולות אשר מזמנים צורות ישיבה שונות שממשיכות את מוטיב הבועות

 

ההבנה העמוקה כי הספרייה היא מקום שאוצר בתוכו ידע רב ודמיון, מועברת לילדים בחלל אם באמצעות המחזת ספר אהוב על הבמה הנעימה תוך ליווי בפסנתר שהוצב במקום, ואם תוך כדי חיפוש וסידור ספרים על עץ הספרים (קריצה לעץ הדעת). למעשה, הרציונל היה להטמיע אצל הילדים את ההבנה כי הטכנולוגיה של המחר מתחילה בספר טוב וברעיון מצוין.

 

 

גומחה אובלית נוצרה מתחת לגרם מדרגות קיים עם במה שעליה מזרן מספיק גדול עבור כמה ילדים

 

את החזון הזה מימשו תחת אילוצי תקציב וזמן, ובסיומו הריצו פיילוט. הן הכניסו כמה ילדים באופן ספונטני למתחם מבלי לתת להם הסברים ו/ או "ספר הדרכה" ופשוט חיכו. הן שמחו לגלות תוך זמן קצר, כי הילדים נשאבו כל אחד לפינה שהקסימה אותו, ושקעו בקריאה, בנגינה ובמשחק. מבחינתן הפיילוט הוכתר בהצלחה. התחושה שלהן הייתה כאילו היו במנהרת זמן שהחזירה אותן לימים ההם, בהם הספרים זכו ליוקרה.

 

רשימת ספקים חלקית:

פיקוח: לירון גסו

נגרות: רמי יקירי

תאורה: אקו לייט מקבוצת שיינגוט