סבתא לא מאמינה: עיצובים ישנים-חדשים שידהימו את הדור המייסד

מצעים רקומים וגובלן היו גורמים לה נחת, אבל פרקט בדיוק במקום שבו היא עומדת לבשל? מה חשבנו לעצמנו כשאימצנו אותם ומה הייתה חושבת סבתא עלינו עכשיו

דרך ארוכה עשה העיצוב עד שהתמקם בבתינו, דרך סגנונות שונים שאהבנו שעושים קאמבק, או מראה בינלאומי שאנו מאמצים. שוק הפשפשים ביפו פעיל עוד מהמאה ה-19 בצורות שונות, אבל הפריחה הנוכחית שלו מזינה את כל סגנונות העיצוב. אם היינו מזמינים את הסבים-רבים והסבתות-רבתות שלנו לביקור חטוף בבתים של היום, הם ודאי היו מתפעלים, ויכול להיות שאפילו מחייכים לנוכח אימוץ פריטים, ששימשו אותם לפני עשרות שנים. ניסינו להעמיד את עצמנו ולו לרגע בנעליהם ולדמיין את גודל ההפתעה.

 

ארון עץ אגוזפינת טלוויזיה עם רהיטים שנאספו במשך שנים. עיצוב: אורלי אביטל. צילום: רני לוריא

 

מצעים רקומים


ארונות העץ הישנים של פעם היו מלאים לא רק בניירות שעווה חלקים שריפדו היטב את תחתית המדפים, וגם לא בכדורי נפתלין קטנים שנלחמו בעוז בעש, אלא גם במצעים ופיסות בד רקומות ועדינות, שהתקפלו בעדינות, נערמו זה על גבי זה בסדר מופתי ונשמרו מאז ומתמיד "לאורחים שיגיעו", למקרה שאכן יגיעו. ב"וינטג' by נדוניה" משמרת מיטל סיון-שני, מעצבת טקסטיל ואספנית וינטג', את האווירה של פעם עם פריטי וינטג' מקוריים שהיא אוספת ואוצרת, חלקם נשמרים כפי שהם, וחלקם משמשים כחומר גלם לפריטים חדשים עם ניחוח ישן. הפריטים מציעים הסתכלות מעט שונה על סטיילינג ועיצוב בית, משמרים חלק ניכר מהזהות של פריט הווינטג' המקורי ובכך נותנים ערך מוסף למוצרים.

 

מצעים רקומיםפריטים של "נדוניה". צילום: נועה לוצקי

 

אהילים סרוגים


למי לא הייתה סבתא שישבה על כורסה בפינת הסלון וסרגה במרץ כריות, כיסויי מיטה, סוודרים וכיפות, ואחר כך העבירה את המשנה לבתה, וזו העבירה אותה לנכדתה? אז לא כל הנכדות ספגו את מלאכת הלהטוט במסרגות הדקיקות, אבל אם לא אז – לפחות עכשיו נראה שאף אחד אינו פוסח על המראה הסרוג – החל משטיחים לחדר, אהילים ווילונות ועד ביגוד, תיקים וצעיפים. ב-srugim srugim מייצרים אהילים, שטיחים, פופים ואפילו סלי כביסה, בעבודת יד במסרגה אחת מחוטי כותנה קלים הניתנים לכביסה. בבית בסגנון וינטג' עוצב חדר נערה כהמשך לקו העיצובי הכללי. מעבר למסגרות של תמונות ישנות שנתלו על הקיר ומיטת ברזל, נכלל גם אהיל מקורי עם נגיעה של וינטג' בסגנון שיתאים לבית.

 

אהיל מנורהעיצוב: אורלי אייזנר. אהיל: srugim srugim. צילום: רחלי לוי

 

גובלן


לצד תמונות משפחתיות של סבא וסבתא בשחור-לבן, נתלו גם תמונות ממוסגרות זהב ובהן שטיחי קיר בגדלים שונים, שנארגו בשתי וערב ותיארו נוף פסטורלי ודמויות רומנטיות בצבעים. גובלן, התחביב הסוחף של שנות ה-60 וה-70, הלך ונעלם עם הזמן, הפציע בשווקי הפשפשים כמזכרת נושנה, וחזר אלינו לאחרונה כדקורציה לקירות, כבד לכריות ואפילו לכיסאות וכורסאות. גובלן, שהיה רקום על זוג כריות ישנות שהיו לבני זוג מבוגרים בביתם הישן, ריפד שני כיסאות עתיקים שנקנו בחנות עתיקות, ובכך שימר זיכרון קטן מתקופה אחרת בחייהם.

 

כיסאותכיסאות בריפוד מחודש. עיצוב: שירי ארצי. צילום: הגר דופלט

 

כורסאפריטי גובלן של סטודיו "אחד אחד". צילום: רני לוריא

 

זכוכית סבתא


הוויטרינה של סבתא הכילה מיני כלים יקרים ואיכותיים, שעברו מאמה, וכדי לראות אותם (בלבד) הושמה זכוכית שקופה. אם רצתה סבתא לטשטש את תכולת הארון, וסיבותיה עימה, נבחרה זכוכית עם דוגמה, וזו הולבשה לא רק על ארונות מבולגנים אלא גם בחדרי אמבטיה ושירותים, שהפרטיות יפה להם. היום הפכה הזכוכית המעוטרת למצרך מבוקש בסגנונות כפריים ווינטג'יים. כך, זוג שביקש לערוך מייק אובר לאזורים הציבוריים בבית, הפך את המראה הישן והכבד לכזה בעל אופי כפרי רומנטי עם צבעים רעננים, בהירים וחמים. את הקיר מחפה שליכט במראה פרובנסי, המהווה רקע לדלת פנים סטנדרטית, שנצבעה במראה מיושן וקיבלה תוספת של זכוכית סבתא.

 

דלת כניסה תכלתעיצוב: סקאלה. צילום: ליאור שניידר

 

פרקט במטבח


לצד פריטי הווינטג' שהתקאמבקו והחיו את העבר, הסבתות קרוב לוודאי לא היו מאמינות למצוא רצפת עץ באזור עבודה פעיל כמו מטבח. היום לא כולם בהכרח עובדים במטבח, ויש בתים שבהם המטבח משמש רק לצורך תצוגה, כשהמטבח האמיתי פעיל דווקא בחדר צדדי. אבל גם הבשלנים בוחרים ברצפה אחידה לחלל הציבורי, ולכן לא מפרידים בין הפרקט של הסלון לפרקט של המטבח. אם בוחרים פרקט עץ, כדאי להיות מודע למראה הטבעי, השריט והמחוספס שלו לאורך זמן, ולכך שהוא יצריך ליטוש. אופציות נוספות לריצוף הן פרקט למינציה שיהיה נוח לניקוי אך דווקא רגיש יותר לרטיבות, או פרקט פולימרי עמיד למים, שיפתיע מאוד את הסבתות. הן, בכל מקרה, יאהבו מאוד אם שטיח קטן באזור הכיור יעזור לשמור על המראה.

 

פרקט למטבחאדריכלות ועיצוב: ערן צ'כנוביץ. צילום: אביב קורט

מרכזית
5 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הדירה של סבתא
הדירה של סבתא מדהימה. זה הטעם שלי. בית חמים ונעים.

הדירה של סבתא
דירה יפהיפיה, העיצוב, הריהוט והפריטים היפים עושים את הדירה למיוחדת, מעניינת ומרגשת

הדירה של סבתא - מלאת נשמה
מקסים! סוף סוף נשמה יתרה למרחבי המגורים. מיוחד עם ניחוחות אירופאים האהובים עליי. שאפו

מקסים סיגנון הבית שלי !
גם אצלי הרהיטים הם מבית סבתא...אבל לא שלי :) לצערי .מאד אוהבת את הסגנון הזה חמים עוטף וכל בית בסגנון זה יראה שונה כיוון שאלו לא רהיטים שקונים בחנויות אלא בשווקים ,כך שעיצוב בסגנון זה לא יראה אותו דבר כפי שרואים בבתים המודרנים ראית אחד ראית הכל (חוץ מיוצאים מהכלל) טעם במגע מאד אישי!!!

האמת אני אישית לא אהבתי
זה מדכה קצת לא יודעת, אני אוהבת יותר טוב את העיצוב החדש, הכל יותר מואר, בהיר, וגם לא הייתי חיה בזמן הזה או קרוב לזה אז אין לי נוסטלגיה או משהו

המלצות נוספות
בודק...