על כף המאזניים: לשוטט בשוקי פשפשים או לדלג לחנויות?

יש כאלה, שבסיור בשוק פשפשים מוצאים סחורות לוהטות, ויש כאלה שמקבלים מזה תחושות מחנק ומעדיפים הכל חדש ונוצץ. למשש ולפשפש אחר מציאות, או לברוח לחנות הממוזגת והמדוגמת? תהיו אתם השופטים

הכי בשבילי: לעשות שוק עם חזון


עירית לוזון, אספנית בנשמה ומנכ"לית עמותת הבית לחולי טרשת נפוצה

 

כשאני עומדת מול שוק פשפשים, אני נכנסת לעולם האגדות. תחושות של תאווה ותשוקה מלוות אותי יחד עם קסם שמהלך יחד איתי, בנוסף לראש פתוח ויצירתי שאיתו אני מגיעה מהבית.

 

כל חפץ בשוק הוא בעל ערך רגשי עבורי יותר מאשר חומרי. אני מתבוננת בו בעניין רב גם אם הוא נמצא על הרצפה, זרוק ושבור או מלא קורי עכביש, מרימה וממששת. בדמיוני אני כבר מנקה את האבק, שוטפת במים ומציגה לראווה את היופי הנחבא. וכשזה קורה, אותו פריט פתאום נפתח ונחשף אל העולם. גם אם מדובר בקערה ישנה ומלוכלכת שעומדת בתוך ארגז קרוע ומכוער, עם קצת סבלנות ודימיון, היופי והניצוץ שבה מתגלים והיא הופכת ליצירת מופת. וזה עוד לפני שציינתי שהכול עולה לא יותר מ-20 יורו.

 

צריך סבלנות לפשפוש בין החפצים וצריך גם לאהוב את החוסר שיש. למשל, מצאתי פעם נברשת קסומה עם מספר קנים, שאחד מהם שבור. לא תמיד צריך לשפץ, וזה חלק מהיופי, ושוב צריך לזכור את המחיר שאין לו מתחרים – 11 יורו.

 

כלים משוק ערך רגשי. עיצוב: עירית לוזון. צילום: שי סמיה

 

 

חלק מההנאה שבגילוי החפצים הוא לראות מעבר, ולחשוב על שינוי ייעוד לאותו פריט. משקל ישן נכנס למטבח והופך לקערת פירות, קערה ישנה לשטיפת ידיים ואפילו כלי לחוקן הפכו לעציצים. קופסה כסופה לתכשיטים גוירה והפכה לקופסת אתרוג, וכיסאות ישנים עוברים רסטורציה, שיוף וריפוד.

 

שעון עתיק משוק פשפשים אז מה אם הוא שבור. עיצוב: עירית לוזון. צילום: שי סמיה

 

והרי המסקנות: לסנטימנטליות ולגעגועים לתקופה אחרת יש חשיבות בחוויה, והמחירים הנמוכים ואפילו מצחיקים הם יתרון עצום. לא מדובר במוצר חדש שקנינו והנחנו בבית, אלא בפריט שבו מושקעת אהבה עזה ויצירתיות.

 

 

 

לא בשבילי: מאובק, דהוי ומבולגן


לימור קלר, כותבת ומעצבת

 

כן, זה ייחודי. כן, זו הפחת חיים בפריטים שווים מהעבר וכן, זה מוסיף אופי בל יתואר לחלל הבית, אבל הליקוט והפשפוש ממני והלאה. השווקים וההאנגרים מלאים, המחירים מצחיקים, העם נוהר בהמוניו, מתחכך בפיסת ההיסטוריה ונזכר בבית סבתא, אבל משום מה בכל פעם שאני מתקרבת לקבוצת הדוכנים הזו, משהו בי אומר, כי הגיע הזמן לסיבוב פרסה.

 

שוק פשפשים סיבוב פרסה? צילום: לימור קלר

 

המראה הוא אותו מראה: ישן, מאובק, עמוס ומבולגן. תמיד מלווה במפה דהויה, במצבור קופסאות הפזורות בצד בחוסר סדר, לעיתים מלווה בניחוחות של רפתות, אורוות וכיוצא באלה. משהו בדרך כלל תקול או שבור, הזכוכית חסרה, הזרוע עקומה והיציבות כמובן מכאן והלאה. במצב כזה לא מחשבות קסומות עוברות בראשי, אלא מה אעשה עם הג'אנק הזה, ומתי כל זה כבר ייגמר ואשוב הביתה.

 

כשמגיעים מוקדם, מסתובבים שעות ובעיניים בוחנות, אפשר למצוא מציאות, כך אומרים מומחי הליקוט. אבל הסבלנות, אוי הסבלנות החסרה לי ולשכמותי מעבירה אותי בדילוגים החוצה. אני לא רואה את הנולד ולא רואה מה ייצא לי מכל זה. את ניצני הריהוט והכלים תאתרו אתם, בזמן שאני אטייל לי בחנויות עיצוב מתמחות. שם לבטח אמצא את עצמי ועוד כמה חפצים. חדשים.

 

שוק פשפשים רואים את הנולד או את האבק? צילום: לימור קלר

 

 

והרי המסקנות: כאשר משתלב פריט זה או אחר בבית מעוצב למשעי, כשהוא מתוקן ונקי, הלב יוצא אל הייחודיות והצ'ארם, אבל המסע עד אליו, דרך מדרכות מעופשות, שקים וסדינים הפרוסים על הרצפה, נעליים ישנות שמונחות ליד ותיקים שידעו ימים יפים יותר – מדירים את רגליי ושולחים אותי לחנויות "מתוקנות" יותר. שם לבטח אמצא פריטים שלא צריך לאבק ולעבוד קשה בשבילם.

 

משרד בסגנון עתיק בסטייל אותו דבר, אבל בחנות כמו שצריך. וישס גלרי, עיצוב: אורלי בן סימון, צילום: איתי בנית

 

 

ומה אתם מעדיפים – סיבוב שווקים או חנויות מדוגמות? שתפו אותנו בתגובות


 

מרכזית
3 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכי סיבוב שווקים
הכי כייף בעולם

גם וגם
אני אוהבת את החדש, אך גם את הישן היפה והמשופץ.

מהעבר לעתיד
ברור שלטייל וללקט בשווקים!

המלצות נוספות
בודק...