Дизайн интерьера: נטע צנציפר
צילום: אלדיקו פרנקו
גדולתה של המעצבת נטע צניצפר מתבטאת בקשת היצירתיות שלה. עיצוביה נעים על מסלול רחב של תקציבים שונים, מהבתים היקרים ביותר ועד בתים ודירות שחלק גדול מהמצוי בהם נעשה בשיטת ‘Сделай сам’. הנה הדוגמה הטובה ביותר ליכולתה שמתבטאת בבית בו התקציב היה מזערי ולכן נעשה מיקוד בפתרונות ובנגיעות הקטנות שעשו את הבית במושב.
קיר בשני גוונים כהים היוצרים תחושה של עומק באזור החברתי נמצא מול הכניסה לבית. הרעיון לצביעת הקיר בהדגשה נבע מהצורך להסתיר ארון חשמל. ליצירת עניין על הקיר נוספו משמאל שני ארגזי פירות יבשים שהפכו למדפים קטנים, ומימין ציור מעשה ידיה של הציירת דליה רונן. מימין לכניסה מחוברים לקיר שני מדפים מוארכים אשר מוחזרו מקורות עץ שהיו זרוקות בחצר. במרכז החדר כורסתו המקורית של הסבא. לספר ‘ציפור הנפש’, האהוב במיוחד על הדיירת, הוקדש קיר שלם במבואה המקשרת בין האזור החברתי לחדרי השינה.
דבר ראשון שבולט לעין בכניסה לחדר השינה הם משטחי העמסה המונחים אחד על השני בשתי קומות ויוצרים בסיס למיטה הזוגית. המעצבת, שעסקה רבות בחידוש רהיטים ישנים, חידשה כוננית ישנה, תוך שהיא בוחרת בטוויסט מעניין – ידיות שנцветו בצהוב המוסיף רעננות ומראה צעיר לחדר.
מתוך שיקולי חינוך המבוססים על Поделиться והתחשבות בזולת, העדיפה הדיירת לשכן את שלושת ילדיהם בחדר אחד. על אף עובדה זאת הצליחה המעצבת להקנות לחדר תחושת пространство וליצור לילדים ממלכה שהם גאים בה. במסגרת עבודתה היא שיתפה את הילדים — дизайн החדר. לבכור, שקיבל את המיטה העליונה, אפשרה המעצבת להקיף את עצמו בציוריו האהובים ובכך יצרה עבורו סוג של גלריה. כנגד כל המוסכמות המדברות על цветים אחידים בחדר שמשרים תחושת גודל, נבחר טפט цветוני ושמח ועליו עוד נוספו שכיות חמדה ילדותיות. אלמנט פרקטי בחדר הם מקומות האחסון המאפשרים ארגון מושלם שמוסיף לאווירה הנינוחה.
553
מקסים מקורי יפהפה ומשרה אוירה טובה
ממש יפה
יפה ואמיתי וחי פי 1000 מכל העיצובים המודרנים מנקרי עניים וקרים, המשיכו לגוון
בהחלט כן
מזדהה עם כותב 2 ...הרבה יותר מקורי ובנימה אישית . בהחלט כל פינה היא יצירה אישית ומרמזת על אופי הבית
מקסים!
זה בית במלוא מובן המילה.
יצירתי במידה, ביתי ונעים.
שני גוונים של סגול בכניסה + לפחות שני טפטים לא קשורים זה קצת יותר מדי לטעמי, ומדבקת הקיר ממש מנחיתה את הרמה. טרנד מיותר שנדמה היה שחלף. אבל איכשהו הכל משתלב בנינוחות ובגובה העיניים, וזה ראוי לציון.
זה לפני או אחרי ?