צילום: ארכיון רגבה
הסבנטיז, תקופה פופ-אפית וцветונית, גדושת תסרוקות גבוהות ומנופחות ועושר בדים ופאטרנים, מופיעים היום כטרנד באופנה ובДизайн интерьера, בעיקר בתחום הмебель והאביזרים. בבתים רבים מוצאים היום את הערגה לשנים הללו אם באביזרים ישנים המשולבים — дизайн העכשווי ואם — стиль עצמו, וכך גם בניואנסים קטנים בКухня.
הКухня היום הוא מקום שכולו חוויית יצירה. זהו אחד החללים המרכזיים בבית, הפתוח לאזור הציבורי ללא קירות, ובו מתכנסת המשפחה סביב שולחן גדול או אי ישיבה, ומבלה שעות רבות ביממה. בעמדת הבישול אנו מורגלים היום לגברים, נשים, בני נוער ואפילו ילדים אמיצים חובבי בישול, אבל אי שם בשנות ה-60 וה-70 הדברים נראו אחרת.
אריחים עליזים וקווים מעוגלים. צילום: ארכיון רגבה
הКухня בשנות ה-70′
“תפיסת הКухня הייתה מצומצמת, משום שהאזור עצמו היה קטן וכך גם מכשירים כמו מקרר”, אומר אדריכל אלדד סופר, מרצה בבית הספר для дизайна “אולטימה”. “נגרים פרטיים היו אלה שייצרו Кухняים, ואט אט התחילו לקום חברות לייצור של Кухня בקו אחיד”. הКухня היה חדר Закрыть בדלתות, המיועד לבישול בלבד, ובעיקר אדם אחד נכנס אליו – בעלת הבית. יחידות הנגרות היו קטנות וצבועות בцвет שמן, ונבנו על גבי במה מבטון שהגביהה אותן.
בשל האופוריה אחרי מלחמת ששת הימים והשיפור ברמת המחיה של התושבים, השתנה גודל הדירות ואיתן גם גודל הКухня מכ-8 מ”ר לכ-12 מ”ר. חלה פתיחות בנושא עיצוב הבית והКухня, ואנשים התחילו להשקיע יותר בДизайн интерьера. “הפורמייקה נכנסה בעיקר כחומר ציפוי חיצוני, ולצידה חומרים כמו עץ בוק. נכנסו цветים חדשים נועזים ואופטימיים, כמו אדום, ירוק, צהוב וכתום, שהושפעו מעולם האופנה, והКухняים החלו להשתלב עם דלפקים ופינות אוכל פתוחות, מעוגלות או גיאומטריות”, אומרת גלית דינלטון, מנהלת תקשורת Маркетингית ב”Кухняי רגבה”.
דלפקים משולבים בКухня. צילום: ארכיון Строительство и Жильё
פינת האוכל כחלק מהКухня. צילום: ארכיון Строительство и Жильё
“לא היה שם אף אחד, חוץ מעקרת הבית”, אומרת דינלטון, “לא נכנסו לКухня ולא ראו אותו. גם הבישול היה שמרני, כל משפחה בישלה ואכלה לפי מוצאה והמסורת שלה. אלא שבשנות ה-70 השתנה גם מעמד האישה, ויותר נשים יצאו ללמוד ולעבוד. “ישראל עברה מהפכים כלכליים, שחשפו אותה לתרבות המערבית הן מבחינת החשיפה לחו”ל והן בהשפעות של אירופה ואמריקה על стиль החיים”.
מכשירים חשמליים חדשים כתנור או קולט אדים החלו לצוץ בКухняים, מתקנים לייבוש כלים (“אלמגוב”) עברו ממשטח העבודה אל הארונות העליונים שכיסו את קירותיו של הКухня, וכך גם מדפי תבלינים וקפה-תה פינו מקום ונתלו מהארון העליון או ביחידות נפרדות.
פינה מעוגלת ואלמגוב. צילום: ארכיון Строительство и Жильё
אלמגוב בשירות הКухня. צילום: שני רינג
פופ-אפ בКухня
את הפופ-אפיות, הנטייה לקיטש והцветים העזים מסביר אדריכל סופר בזרם הרדיקלי בתחום העיצוב, “עיצוב רדיקלי”, שנוסד בשנות ה-60 לכן ונתן את אותותיו בשנות ה-70. “הזרם היה דומיננטי באיטליה וביטא ביקורת על תנועת המודרניזם, שדגלה בהתניית הצורה בפונקציונליות של המוצר, ולכן היה בעל מסרים שנונים ואירוניים אנטי פונקציונליים. ההתייחסות הייתה יותר לפופ ולקיטש, לרדיקלי, המוזר ומעורר התהיות, מעין הריסת דימוי החפץ ובנייתו מחדש”. בשל כך הוא סבור, כי שנות ה-70 מייצגים את ההשתחררות מכבלים של מסורת ושמרנות, שאפשרה פריצת דרך לעולם דיגיטלי יותר.
ירוק ואדום בКухня. צילום: ארכיון רגבה
עץ בКухня, ארונות מכסים את הקירות. צילום: ארכיון Строительство и Жильё
הישראלים אוהבים את החדשנות בКухня ומתחברים בקלות לцветים נועזים. דינלטון: “הצרכן הישראלי אוהב שינויים וחידושים בביתו הכוללים גם את שדרוג הКухня. הישראלים פחות שמרניים מהאמריקאים והאירופאים, מחליפים Кухня מדי עשור ואינם מהססים להיות אופנתיים”.
Кухня חדיש לתקופתו, VALCUCINE. צילום: יח”צ
הפעם הצליח לכם! מקסים!