"יום אחד, בעודי יושבת במשרדי שקועה בתוכניות, צלצל הטלפון. על הצג הופיע מספר טלפון מחו"ל. היה זה חבר ילדות ותיק, שיחד גדלנו בעיר הלבנה בתל אביב בין חצרות בתי הבאוהאוס" כך מתחילה האדריכלית מיכל יפתח רותם את סיפורה של דירת הגג בהרצליה אותה היא תכננה ועיצבה עבור ידיד נעורים ורעייתו שאחרי שנים של מגורים בקנדה החליטו לחזור. "קבענו פגישה". ממשיכה יפתח רותם בסיפורה "בפגישה, קודם כל העלנו זיכרונות שנצרבו כחוויות ילדותנו בעיר הלבנה, בלובן קירותיה, נעימות חצרותיה, הקרבה לים ושפע האור שהיה תמיד סביבם. כשהגענו לשלב המעשי של הפגישה גילינו שזיכרונות אותם העלנו הם אלה שהכתיבו לנו את עקרונות מציאת ההדירה המתאימה ובהתאם לכך תכנונה ועיצובה. לבקשתם, הצטרפתי אליהם בשלב חיפוש הדירה. כשדירת הגג בהרצליה נמצאה כמתאימה, אף אחד מאיתנו לא היה מודע לכך שגם העיצוב יושפע מחוויות העבר, רשמי השקיעות המדהימות ומהאווירה המיוחדת שרק מי שגדל בעיר הלבנה יכול להבין את קסמיה".
הדירה, נרכשה "על הנייר". מכול הבחינות זה היה יתרון גדול. השינויים המבנים שהותאמו במדויק לצרכים וטעמם של בני הזוג, בוצעו במהלך הבנייה ללא שינויים והריסות. הידיד ורעייתו חזרו לקנדה. לבקשתם, מיכל, שעבודתה מולם נעשתה באון ליין, קיבלה על עצמה את האחריות ושליטה מוחלטת על תכנון ועיצוב הדירה, כולל בחירת חומרי הגמר בפרויקט שהיה קרוב ללבה, היא חשה כעושה לביתה ומשפחתה.
לבן, שחור וירוק
בשנות ה-20 במאה הקודמת, כשמתכנן הערים סר פטריק גדס הסקוטי, קבע את עקרונות תכנונה של תל אביב, הוא לא תיאר לעצמו שלימים, בעת פריחת סגנון באוהאוס היא תוכרז "העיר הלבנה", אתר מורשת עולמית. גם האדריכלית מיכל יפתח רותם, לא תיארה לעצמה שימי ילדותה ונעוריה, אותם בילתה בין בתיה הלבנים של העיר, הכבישים השחורים והצמחייה הירוקה שעלתה מהאדמה, יהוו עבורה מקור השראה סמוי. כל אלה באים לידי ביטוי בעיצוב הדירה שלבעליה רקע נוסטלגי זהה.
