הנושא המרכזי של תערוכת Chromazone – Color In Contemporary Architecture שהוצגה בחודש מאי 2013 במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון היה צבע והביטוי שלו במקומות שונים בעולם. לא מעט אלמנטים ומבנים נכנסו לרשימה המוצגת באולם המפואר, ובהם גם הבית הכתום של האדריכל אריק גינזבורג, שאת בנייתו יזם, תכנן ובנה ואפילו עיצב את פנים הבית ברהיטים שחלקם עוצבו בזמנו על ידי אמו, אסתר, שהייתה גם היא אדריכלית ועל שמה נקראת בתו, דוגמנית העל אסתי גינזבורג.
"צבע מבטא תחושות. להבדיל מתכונות החומר הקבועות שלא ניתנות לשינוי, את ה'אישיות' של החומר, ואיתה גם את התחושות שהחומר מעורר בנו, ניתן לשנות", כתב גינזבורג בטקסט שהופיע בקטלוג התערוכה כשהוא מתייחס לבית בו בחרה בתו להתגורר עם בעלה אחרי שנשאו. "בלתי אפשרי לשנות את קשיחות הפלדה, הקושי לעבד אותה והמוליכות הגבוהה שלה שגורמת לה להתקרר בחורף וללהוט בקיץ, אך באמצעות צבע ניתן להמיר את התחושות שהיא מקנה, משליליות לחיוביות. התכונות הבסיסיות של המתכות מונעות מאיתנו רגשית מלהשתמש בהן בבנייה פרטית, אף על פי שיש בשימוש בהן יתרונות כלכליים, קלות אחזקה ומהירות הרכבה. ובכל זאת הסיכוי לפגוש עץ בבתי מגורים גדול בהרבה מהסיכוי לפגוש מבנה פלדה או חיפויי מתכת".
לחיזוק התיאוריה של "ריכוך" החומר על ידי צבע, טבעי היה שבחירת הצבעים לבית הזה תהיה ממשפחת הצבעים החמים. אלה שולבו במבנהו המיוחד של הבית שמורכב מאחת עשרה יחידות זהות שמזכירות אבני לגו. ששה מודולים מרכיבים את קומת הקרקע, וחמישה את הקומה שמעליה והם כולם "מסומנים" בצורה גרפית על ידי עמודים וקורות מפלדה שמתחברים למסגרות צבועות כתום. אל הצבע הכתום של הקונסטרוקציה נוספו משטחי מילוי בגוונים של אדום, אדום עם כחול ואדום הנוטה לחום והשקיפות שמופיעה בחלק מהקירות מוסיפה לתחושת המרחב וחוש ההתמצאות בבית. הביטוי החזותי הברור של כתום במסגרות, ושילוב של אדום ושקוף לסירוגין במשטחי הקיר הוא דוגמה לשיטת ארגון מסוימת, שהביאה ליצירה שלמה הבנויה בשיטה אחידה ועקבית.
התייחסות נוספת לנושא הצבע אפשר למצוא בקומת הקרקע שמרוצפת באריחי צפחה סגולים בעלי טקסטורה מחוספסת. לאור העובדה שאי אפשר לשנות את טקסטורת האבן ואת הגוון שלה, בחר האדריכל באחד מקירות חדר המגורים, אותו הוא חיפה בלוחות פח חלודים מחוספסים בצבע חום-אדום כהה. החלודה בגוון חום אדמדם התקבלה באמצעות השארת לוחות הפח בגשם, ולקבלת הגימור המחוספס שידמה לתצורת אריחי הצפחה, הושרו הלוחות בחומצה. כך יצר גינזבורג "הד וויזואלי" בין שני חומרים וזיקה מעניינת בין הדברים. ועדיין, אין כאן ניסיון לגרום לחומר מסוים להראות כמו חומר אחר, אלא למנוע יצירת זרות וחוסר התאמה בין שני חומרים השונים זה מזה בתכלית.