100 שנים לתוכנית גדס שקבעה את צביונה של העיר בתל אביב

פטריק גדס (1854–1932), מולטי טאלנט, רב פעלים וידע, ביולוג, בוטנאי, סוציולוג ומתכנן ערים, נחשב לאחד מאבות התכנון המודרני. בחזונו הוא ראה את העיר כמרקם חי בו שזורים חיי חברה, איים של טבע, סביבה מותאמת לרווחת הגרים בעיר ומרכזי תרבות. מטרת תפקידו כמתכנן ערים הייתה, יצירת איזון הולם בין צרכיו של האדם וסביבתו.

זהות מערבית מול הים התיכון

פטריק גדס ידע שלצורך מימוש תוכניתו תידרש תמיכה מהשלטון הקולוניאלי, לכן, בהכירו את קו החשיבה של מנהיגי המנדט הבריטי ששלטו באותה עת בישראל, הוא בחר להקנות לעיר דימוי מערבי וזאת למרות עובדת מיקומה של תל אביב על חוף הים התיכון וקרבתה למבנים מקומיים בעלי אופי וסגנון מזרח תיכוני . בניגוד למבנים ורחובות יפו, אחוזת בית, נווה צדק, ושכונות נוספות שכבר היו, הוא בחר להציע תוכנית מערבית עכשווית ומודרנית .

הים – גורם משפיע

הים, שמשתרע לאורך כל צידה המערבי של תל אביב, היה גורם, שלפי גרסתו של גדס, השפיע בצורה משמעותית על תכנון העיר. הוא תכנן את הרחובות בניצב לקו החוף מתוך כוונה תחילה שהבריזה תחדור לעיר באין מפריע. כמו כן, במסגרת ההגדרה הברורה של חלוקת העיר לאזורי מגורים, מסחר ושטחים ציבוריים, הוא השאיר את קו החוף כשטח ציבורי שמיועד לכולם.

בהשפעת המנדט הבריטי

בסוף שנות העשרה ותחילת שנות העשרים, בשל גלי העלייה שגברו, פרנסי העיר הביעו דאגה לצמיחתה המואצת של תל -אביב. ביוזמת ההסתדרות הציונית, בוצעה פנייה לאדריכל ריכרד קאופמן, שהיה המתכנן הראשי של ההתיישבות הציונית מתחילת המאה ה-20 ועד סוף המנדט הבריטי בארץ ישראל. קאופמן, נחשב לאחד האדריכלים המשפיעים ביותר בתולדות האדריכלות הישראלית. בשנת 1920 קאופמן החל בתכנון העיר תל אביב. אולם, בשנת 1925 בהמלצת והשפעת שלטונות המנדט הבריטי, ראש העיר דאז מאיר דיזנגוף, הזמין את פטריק גדס ליצור את תוכנית המתאר העירונית לתל -אביב. גדס, כשהוא נשען על תוכניתו הבסיסית של קאופמן, הוא למעשה מימש את חזונו האישי וגם החייה את תוכניתו של קאופמן.

עיר גנים מודרנית

הגדרת התוכנית הייתה: עיר גנים מודרנית. התוכנית כללה, רחובות מוצלים, רחובות ראשיים שחוצים את העיר לאורכה מתוכננים כשדרות רחבות, כיכרות וגינות ציבוריות כשבין הבתים שטחים פנויים מיועדים לצמחייה ועצים. במשך עשרת שנים בהן יצאה לפועל התוכנית, נעשו כמה וכמה שינויים, אך בהכללה התוכנית של גדס ברובה מומשה. עד היום, 100 שנים לאחר אישור התוכנית, באופייה של תל אביב ניכרת טביעת ידו של גדס.

'בלוק גדס'

בנייני מגורים, הניצבים במרכזם של מגרשים ששטחם חצי דונם, זכו לכינוי 'בלוק גדס'. על פי חוקי התכנון והבניה שנכתבו בהתאמה לתוכנית גדס, נשמרו מרחקים מדויקים בין הבתים, בין הבתים המסודרים במרחק שווה מהמדרכה, הפרידו 6 מטרים. המרווח בין הבתים נועד לשמש כגינות לרווחת הדיירים ולנטיעת עצי נוי ופרי ביניהם דקלים ופרי הדר.

רחובות מסווגים

גדס, נאמן למטרתו, הקפיד ליצור איזון עתידי לכל צורכי דיירי העיר. בתקופתו היו פחות מ-30,000 תושבים. בהתאמה לקצב גידולה של העיר, בצפי של יותר ממאה אלף תושבים, התוכנית כללה מראש סיווג ודירוג הרחובות. אזורים מיועדים תוכננו למגורים ואחרים, לרחובות מסחריים ותעשייתיים. נקבעו הרחובות הראשיים, שבחלקם, על פ הנחיתו, הפכו לשדרות, רחובות משניים צרים יותר יצאו מהשדרות או הקבילו להן. לצד אזורי המגורים גרידא, תוכננו אזורים מסחריים ותעשייתיים שבחלקם שולבו גם דירות מגורים.

גבולות התוכנית

גבולות התוכנית הותאמו לתחום השיפוט הטבעי של תל אביב. בצפון – הירקון. בדרום – מסילת הברזל. במזרח- הגבול היה תוואי עפר שחיבר בין סומייל ליפו והמשיך גם צפונה, לימים דרך העפר הפכה לרחוב אבן גבירול. השיקולים לקביעת הגבול המזרחי היו שטחי הכפר הערבי סומייל והמושבה הגרמנית שרונה, שהושארו מחוץ לגבולות התוכנית. שיקול נוסף שגרם לקביעת הגבול המזרחי נבע מקלות רכישת הקרקעות ממערב לקו הגבול, שהיו שטחים חקלאיים פרטיים. במערב -הים מהווה גבול טבעי .

שמורה אדריכלית

רעיונות התנועה המודרניסטית באדריכלות ואסכולת הבאוהאוס בפרט, הפכו למציאות על ידי אדריכלים ידועי שם, קורבזיה באירופה, פרנק לויד רייט בארצות הברית, לצידם האדריכל אריך מנדלסון שתיכנן ובנהגם בתל אביב ועוד אדריכלים ותאורטיקנים רבים שהיוו את התנועה המודרניסטית. יצירותיהם התאימו לרעיון של עיר גנים. שבין היתר הביאו לכדי יצירת העיר הלבנה בתל אביב, שלימים זכתה בהכרה של אונסקו כשמורה אדריכלית.

עיר, חי וצומח

על אף זיקתו העזה של גדס לטבע והתייחסותו לים, בדיעבד הסתבר שהעיר אשר צמחה בסמוך ליפו, סביב אחוזת בית והשכונות הנוספות, הוקמה ללא קשר לים. הוא אומנם הקפיד לשמר את החוף כאזור ציבורי והרחובות נבנו בניצב לים, אבל למרות זאת, רבים ראו בתוכניתו, "עיר שצמחה עם הגב לים". כמו כן, לא הייתה תוכנית-על לנושא השטחים הירוקים, על אף שבעיני רוחו ראה גדס את תל אביב כעיר שוקקת חיים, שתולה בתוך גני ירק ושדרות עצים. הוא אומנם תיכנן שדרות שחצו את העיר לאורכה והתחברו ביניהם בכיכרות. כמו כיכר הבימה, שנועדה מראש לשמש כמרכז התרבות התל אביבי, כשהיא משמשת כנקודה מרכזית אליה התנקזו רחובות נוספים שחלקם מגיע עד לים.

בנקודה מסוימת, שלא כמתוכנן מתחילה, תוכניתו של גדס אפשרה לשלב במרקם העיר גם חיות. במפגש שדרות ח"ן ובן-גוריון ורחוב הדסה, על שטח פרדס פורטליס, שהיה בבעלות ערביי הכפר סומייל, תוכנן גן גדול "גן הדסה". שנים לאחר מכן, שטח הגן הפך לגן החיות הנוסטלגי של תל אביב. רק בשנת 1980, נסגר גן החיות. החיות הועברו לספארי ברמת גן ועל שטחו של גן הדסה הוקם קניון גן העיר.