יוצאת מהמסגרת: האישה שמגדירה מחדש צבעוניות

צילום: אמיר טאוזי

 

מי אני: נועה הולצשטיין, 44, נשואה לאמיר ואמא לטליה, בת 9, שאתם ודאי מכירים כפרזנטורית של "נטויז'ן" (אמא: "בשנייה שהיא לא תרצה, היא לא תהיה שם"). מתגוררת בגבעתיים, במקור מרמת גן ("ומבחינת הגבעתיימים זה הבדל תהומי"). בעלת "טוטיקה", מותג לעיצוב מוצרים צבעוניים, שמחים ומקוריים לבית, תמונות ממוסגרות, צלחות קיר, בתי ציפורים ובובות קיר. "אני בן אדם מאוד צבעוני, וצבע מדבר אליי. התחלתי עם מוצרים לילדים, כי חשבתי שלהם יהיה קל יותר לקבל את הצבע העז שלי, אבל לאט לאט הבנתי שאנשים נמשכים לצבע, וחדרי ילדים בלבד לא סיפקו אותי. הרגשתי שהמקום האמיתי שלי הוא ליצור לחללי מגורים וחדרי שינה. לפני שנתיים הרחבתי את העסק ואני מתכוונת להוסיף לקולקציה גם תיקים, מפות, מחברות ועוד".

 

מוצר הדגל: "תמונות קולאז' תלת ממדי עם בובות וינטג', שכל אחת מהן היא one of a kind. אני חולת פלסטיק וסינתטי, הכי לא טבעי שיש. יש לי כמויות היסטריות של חומרים שאני מפרקת, בובות, שרשראות, חרוזים וחומרים רכים. אפשר לקרוא לי לקטנית ונברנית. אני אף פעם לא מצטערת על קנייה, כי גם החפץ הקטן ביותר בסוף ימצא את מקומו אצלי".

 

 

מה רצית להיות כשתהיי גדולה: "תמיד היה לי כישרון ציור, והייתי בטוחה שאהיה ציירת או פסלת. גם כילדה בת 9 עיצבתי בגדים, והעבודות היו תמיד אקסטרווגנטיות, פּוֹפּיות וצבעוניות".

 

הצ'אנס הראשון ניתן לי: "הייתי במכירה אצל נעמי עשת ב'חנותא' לפני כשנה וחצי עם התמונות והמסגרות שלי, כשעוד ציירתי את הראשים ביד. כשכל התמונות נמכרו, קלטתי שאנשים קנו אותן לעצמם ולא לילדים. היו שם פרצופים שהם לא רק פוצי מוצי, אלא עולם פנטסטי בו אני כורתת חפצים ויוצרת יצורי כלאיים כמו ג'ירפה עם פרצוף של אישה, רקדנית פלסטיק עם פנים של חתול ואפילו חלקים מאיימים ומוזרים. ברגע שהבנתי שיש לי עם מי לעבוד, עברתי לפרצופים מוכנים. נקודת ציון משמעותית עבורי הייתה המפגש עם האנשים ביריד החורף של נתנאלה ב'שרונים'. הרגשתי שאנשים מעריכים את השונות ואת הכישרון, ולמרות שהמחירים לא זולים (350 שקלים לתמונה), הם קונים. זה דחף אותי להעז ולהגזים יותר בעבודות שלי – כמו לבחור אשכולות של ענבים שלמים או אגרטל שלם לראש הבובה. זה גם מה שאני מלמדת את התלמידים שלי, לא להסתפק ב'בסדר' ובנקודת האמצע, אלא ללכת עוד צעד לנקודות הקיצוניות".

 

 

אמא שלי תמיד אומרת: "'ראש למעלה', שזה ביידיש 'להמשיך'. כאילו יש מצפן שמורה לך את הדרך. אמא שלי, כמנהלת בכירה בחברת ביטוח, תמיד הובילה אותי לעשות, להעז ולא לפחד, להתעקש על הרצונות שלי. ואכן, מצבי ביניים לא קיימים מבחינתי. 'טוטיקה' קיימת כבר שנים, אבל רק השנה אני מרגישה שמכירים אותה. אף פעם לא חיפשתי קיצורי דרך, וידעתי שגם הרגעים הקשים הכרחיים לקיומו של העסק".

 

כך נראה שולחן העבודה בסטודיו שלי: "כמו טיול בארץ הפלאות. צבעוני מאוד, מסודר, אבל עם הרבה כלים צבעוניים, פרחים סינתטיים ומגירות קטנות עם כלי עבודה".

 

 

את ההשראה שלי אני מוצאת: "בכל תחום שיש בו זהות אסתטית ברורה. באופנה, באמנות פלסטית, בצילומי אנשים ממקומות רחוקים, בחפצים אתניים. משם אני כבר עושה את הערבובים שלי".

 

את חומרי הגלם שלי אני מוצאת: "בחנויות של שמונצ'ס בדרום תל אביב, ב'מקס סטוק', באינטרנט וגם במכירות פומביות. לפעמים אני מכוונת שעון ל-5 בבוקר כדי להשיג בובת וינטג' במכירה פומבית אינטרנטית".

 

 

המודל שלי לחיקוי: "מעצבת התכשיטים ליאת גינזבורג שלמדה איתי, והיא עבורי הדוגמה לבן אדם שהיה חרוץ כל חייו, התעקש, דייק את עצמו והגיע לרמת מותג שמופיע בעיתוני עיצוב בעולם. אני מכירה את הדרך שהיא עשתה ומעריכה את זה".

 

אני לא זזה בלי: "ארנק כדי לקנות את השמונצ'ס הכי קטן שאני רואה, וויזה לדברים הכי הזויים ברשת".

 

כמעט התייאשתי: "לפני שלוש שנים לא יכולתי לעבוד בגלל ניתוח גב קשה שעברתי. הבובות שלי עמדו בחנות ואף אחד לא קנה אותן. ישבתי בסלון עם דמעות ואמרתי שעל הקבר שלי יכתבו 'מלא פוטנציאל ולא קרה עם זה כלום'".

 

 

משהו השתנה בי מאז שהתחלתי את העסק: "הביטחון במה שאני עושה עלה מאוד. תמיד ידעתי שאני מוכשרת, אבל קבלת האהבה בחזרה היא דלק היסטרי. זה המצפן שלי, שאומר לי שאני בכיוון הנכון. הידיעה שאנשים מכילים אותי למרות הפסיכיות שלי. כך אני גם מעזה יותר והולכת עם הטוטליות שלי".

 

הטיפ שלי לעסק מתחיל: "צריך להיות פתוח לשינויים ולקבל את העובדה שמה שאתה עושה היום, כנראה לא תעשה בעוד שנה. אתה מבין את עצמך בתוך העסק שלך, וזה גורם לך לדייק את עצמך ולהגיע למוצר טוב יותר".

 

 

לא יודעים עליי, אבל: "אני נראית פתוחה, חמה ומוחצנת, אבל יש בי חלקים סמויים מהעין שנשארים בפנים, ובהם אני משתפת רק חברות טובות".

 

בעוד חמש שנים: "אוכל להתפרנס מהכישרון שלי, ולא להישאר רק ברמה של 'מוכשרת'. הייתי מתה לליין מוצרים גדול ומגוון יותר, שיימכר בחנויות בחו"ל שאני אוהבת".

 

 

הייתי נותנת תמונת קולאז' תלת ממדית במתנה: "לוויויאן ווסטווד, מעצבת אופנה עם אמירה אישית חצופה, פרועה וצבעונית, לא מתפשרת ומקדימה את זמנה עם הרבה הומור ושילובים מטורפים. הדמויות שלי מזכירות לי אותה בטירוף ובנועזות. משהו בתפיסה שלה את עצמה ואת הנשיות שלה לא יושב בתוך התבניות שאנחנו רגילים להן, ואני חולה על זה. גם הדמויות שלי שוברות סטיגמה וקשה לתייג אותן מבחינת גיל וזהות מינית".