הטור של חדווה: טאבולה ראסה בירושלמית

שעות בין ערביים, אויר ירושלמי שרק אנשי השפלה יכולים להעריך ולנשום עם קצת רזרבה לדרך חזרה וחדוות יצירה קולקטיבית של אמנים שרואים בעבודתם שליחות ציבורית, משכיחים לרגע את העובדות הנשמעות ונראות בתקשורת וממלאים את הנוכחים במקום בתחושה של תקווה עתידית לשיפור. הגעתי למסעדת "מחניודה" מבלי להזמין מקום מראש וגם לא במטרה לאכול. עם הגיעי למקום הגיח מתוך המסעדה יוסי אלעד, שף המסעדה ואחד מהבעלים, כשהוא שואג בקולו הרם לעבר קבוצת אסיסטנטים צרפתים שמלווים ברחבי העולם את JR – אמן צילום צרפתי שמצלם דמויות מהרחוב ותוך חמש דקות מנציח את דמותם על פלקט בשחור לבן בגודל של 70 ס"מ על מטר.

אותו JR הצרפתי זכה בפרס TED היוקרתי לפועלו זה הנקרא "inside out " ומטרת פועלו החובק עולם נעוצה בתשובה לשאלה: "האם אמנות יכולה להפוך את העולם?". אין לכך תשובה מיידית ורק ימים יגידו אבל שאגתו של יוסי הבהילה קצת את קבוצת הצרפתים שטרחו בהדבקת תמונות המצטלמים על גדר המסעדה אך מכיוון שהיא הייתה מלווה בחיוך רחב היה ברור שהיא סימלה אות להוקרה וידידות.

זו התחושה שמלווה את כל מי שלוקח כאן חלק בפרויקט האמנותי הירושלמי החדש. בקולו המוכר בשכונה קידם אלעד בברכה את איתמר פלוגה, האוצר האמנותי של פרויקט "טבולה ראסה" שהחל לפני זמן קצר ובקרוב יגיע לשלב שאפשר יהיה לומר סופי, פשוט כי סוף לא יהיה לו.  על מה מדובר? יצירות אמנות של ציירים ופסלים ייבחרו על ידי איתמר והילה סמוליאנסקי מעירית ירושלים ויוצגו ברחובות השוק ויהוו ללא ספק אבן שואבת לאמנים נוספים שירצו להשאיר את חותם אמנותם בשוק. על הפרויקט שמעתי פרטים מפי איתמר פלוגה, הילה סמיליאנסקי ומשה דגרסיה מנהל המחלקה לאמנות פלסטית בעירית ירושלים, בשעה שישבנו בקפה מסעדה "בראשית- קפה ארכיון" הממוקמת מול מסעדת "מחניודה".

שוק מחנה יהודה הוא ללא ספק אחד מסמליה המובהקים של העיר. השוק שנמצא בפאתי שכונת מחנה יהודה שהוקמה בשנת 1887, הוקם בסוף המאה ה- 19 על ידי פאלאחים ערביים שהביאו את סחורתם החקלאית למגרש ריק שהיה בסמוך לשכונה. בתחילה נקרא השוק אחד מבעלי הקרקע, אך עם השנים "הושאל" שם השכונה הסמוכה לשוק וכך נשאר עד היום. השוק, שהחל כמקבץ עמדות מאולתרות של רוכלים, היה במשך כל השנים מקום ששאפו פרנסי העיר להפוך לממוסד עם מערכת ביוב, מים זורמים, חשמל, מבנים קבועים וניהול נכון. השלטון בארץ התחלף מהטורקים עבר לבריטים בתקופת המנדט ולכולם היה אותו חלום, אבל רק אחרי הפרעות שליוו את קום המדינה ושבעקבותיהם גברה הצפיפות בשוק, כי תושבי ירושלים נמנעו מלהגיע לשווקים העיר העתיקה, החלו פעולות השיפוץ של המקום על ידי קבוצה של מקומיים.

חלק ממקימי השוק העתיקו את מגוריהם אל הקומה השנייה והשלישית שמעל חנויותיהם, ובהם גם מאיר אליהו בנאי, שביתו וחנותו שכנו ברחוב האגס 1. אותה כתובת שימשה לימים את נכדו הזמר, אהוד בנאי, כהשראה לשיר על שוק מחנה יהודה. השוק (מעוזם של אוהדי קבצת הכדורגל בית"ר ירושלים) היווה מקור לסיפורים רבים שנכתבו על המקום שתמיד הומה אנשים, פוליטיקאים מרבים להראות נוכחותם שם בעיקר בשנת בחירות ולצערנו המקום גם היווה לא פעם מוקד לפיגועים. אולם לא אלה ולא אחרים משנים מהאווירה השוררת במקום ושלאחרונה גם המראה שלו זוכה לעדנה, גם בזכות פרויקט "טבולה ראסה" שהוקם ביוזמת האגף לאמנויות בעיריית ירושלים והינו חלק מהמגמה המתמשכת של העירייה לשיפור חזות רחובות העיר ושיתוף התושבים בקביעת אופיו של המרחב הציבורי.

המטרה של הפרויקט היא להחיות מתחם עירוני נוסף בלב הבירה, אחרי רחוב שושן, והוא מתבצע בשיתוף עמותת סוחרי השוק, "רוח חדשה" ומנהל קהילתי לב העיר. בפרויקט זה יהפכו מצעי הרחוב השונים ברחובות הדקל, השקמה ובית יעקב, הסמוכים לשוק מחנה יהודה, לתוצרי אמנות עירוניים. ציירים, פסלים, צלמים ומעצבים גראפיים, שלוקחים חלק בפרויקט, נקראו להתייחס לאלמנטים הציבוריים ברחובות אלו כאל לוח חלק – טאבולה ראסה – עליו יוכלו ליצור יצירות מקור, בהשראת האווירה הייחודית של שוק מחנה יהודה והדמויות הירושלמיות המרכיבות את הפסיפס המקומי.

לא מדובר כאן בציורי גרפיטי ואמירות מחאה. האמנים משקיעים מזמנם וכישוריהם ויוצרים עבודות אמנות שלאורך זמן יהווה מקבץ אמנותי מרשים כנאה לגלריה שפתוחה לקהל הרחב. הפרויקט נמצא עדיין בשלבי היצירה וכל משטח ציבורי או פרטי שפונה אל הרחוב והוא לא קיר מאבני ירושלים (שעליהן חל איסור מוניציפאלי לצייר) מוקדש לקטע אמנותי, באישור בעלי הנכס. ליוויתי במשך מספר שעות כמה מהאמנים שיצרו במקום וזו הייתה חוויה מרגשת שנסכה בי תקווה להמשך והעתקה למקומות נוספים בעיר. דבר כזה יעניק לתושבים גם גאוות יחידה וגם יגרור איתו ללא ספק פיתוח סביבתי נוסף.