הרגלי קניית המזון של כולנו השתנו עם השנים. ממכולת שכונתית שאליה היינו מגיעים בכל אחד מימות השבוע לרכוש את הנדרש ליממה הקרובה, ועד היום כשרובנו מרכזים קנייה לפעם בשבוע או אף יותר מזה ואם ממש צריכים יוצאים להשלמות קטנות פה ושם. התרבות הצרכנית החדשה שאנחנו מכירים התחילה בארצות הברית ועברה אלינו וגם הגיעה לערי אירופה הצפופות, אם כי שם היא עדיין פחות נפוצה. בערים האירופאיות בוטיקים למזון כמו חנויות לחם, גבינות מעדניות ומכולות שכונתיות עדיין מככבות בהרגלי הקנייה בעיקר בגלל מחסור במקום להקמת סופרמרקט במימדים הנדרשים, כזה שיכול להציע שפע של סחורות המיועדות לכל שכבות האוכלוסייה, מאלה שמחפשים את המוצרים המסובסדים והזולים ועד אלה שיכולים להרשות לעצמם מעדני גורמה יקרים.
זה בדיוק הרושם שקיבלתי בסיור מקדים בחנות "קיקה" שנפתחה בימים אלה לקהל הישראלי. גודלו של המקום, ואולי גם מיקומו, עורר אצל כולם את הרצון להשוות את "קיקה" הצעירה לאחות הבוגרת "איקאה", שהקדימה את העלייה ארצה במספר שנים. אבל ההשוואה בין השתיים פשוט אינה צודקת ואפילו קונספט השיווק של שתי החברות שונה מיסודו.
"איקאה", שכבשה את רוב מדינות העולם במחיריה הזולים ובשיטת השיווק של "קנה וקח", הפכה למותג של דברים בסיסיים, מחירים נמוכים והרעיון של "מה שאתה רואה זה מה שתקבל", ללא יכולת להתאמה אישית או הזמנה מיוחדת. הקולקציות ב"איקאה" מותאמות לכלל ללא התייחסות אישית לקונה, וכלולים בכך גם שירותי התקנה שלא מסופקים על ידי החברה עצמה אלא חברה אחרת המספקת אותם בנפרד. כך לא ב"קיקה".
הבדל נוסף שבלט באותו סיור בחנות החדשה היו פריטים ורהיטים המיוצרים בארץ. ב"איקאה", לשם ההשוואה, כל המוצרים מיובאים מהמקורות אותם בוחרת חברת האם. ב"קיקה" גיליתי לא מעט חברות ישראליות שהשתלבו במערך המכירות של החברה בארץ, מה שלטעמי מוסיף ליתרונות הקנייה במקום ראשית משום שיש לספקים ישראלים מה להציע והם בהחלט יכולים לעמוד בחזית אחת עם פריטים מיובאים ושנית, אם היתרון בסופרמרקט בא לידי ביטוי בריכוזיות: קונים ורוכשים הכול במקום אחד, אז למה לא לאפשר לצרכן הישראלי לבחור בין יבוא למקומי?כמובן, כל עוד הדבר בר תחרות ונותן לצרכן בסופו של דבר לבחור את מה שמצא חן בעיניו.
ההשוואה בין השתיים, אם בכלל אפשר לעשות אותה, חייבת להיעשות מוצר מול מוצר, פריט מול פריט ולא באופן גורף פשוט כי הבדלים משמעותיים מהווים את השוני בין השתיים. כבודה של "איקאה" במקומה מונח, והיא תמיד תמשיך להיות אבן שואבת לאלה שמחפשים פתרונות סטנדרטיים לעיצוב חללים, ויש לה הרבה מה להציע בתחום. מאידך, "קיקה" מציעה פתרונות עיצוב במגוון מחירים, מנמוך וסטנדרטי ועד יקר ויוקרתי יותר, עם אופציה לשינויים שמתאימים לדרישות ספציפיות ואישיות. קהל הצרכנים הישראלי הוכיח, במיוחד בימים אלה, שיש לו מה לומר ולכן, נדמהה שמה ש"קיקה" מציעה לשוק הישראלי יכול להועיל ביצירת תחרות הוגנת, כל עוד ההבטחות של החברה אכן יקוימו.
הערה קטנה לפני סיום מתייחסת דווקא לקפיטריה, ואותה אני מקווה שמנהלי החברה ובעליה ייקחו לתשומת ליבם. היום, יציאה לקניות היא חוויה שמיועדת לשעות הפנאי, ומי כמונו הישראלים תמיד משלבים אוכל בכל מה שקשור לבידור (כי בארץ סעיף הקניות כלול בתרבות שעות הפנאי השמורות לרוב לבידור). אנשי "קיקה" היקרים, אנא מכם, הגדילו ושפרו את הקפיטריה. גודלה ועיצובה דומים יותר למזנון בבית ספר תיכון או חדר אוכל בחברת הייטק. סופרמרקט לעיצוב לא יכול להציע לקהל לקוחותיו מקום שאין בו די מרחב, מתוכנן לא נכון עם דלפק הזמנה והגשה קטן, מטבח שנמצא במרכז הרחבה ומסלול הספקת מזון שחוצה את אזור הישיבה ולא מהווה דוגמה לחלל מעוצב. מצד שני, המיקום של הקפיטריה מעולה כי הוא מהווה ציר מרכזי ממנו ניתן להשקיף אל כול הקומות, דבר שעוזר מאוד ביכולת התמצאות בין המחלקות ומהווה נקודת מפגש נוחה. בכל זאת, קניות ועיצוב הם עניין מעורר תיאבון.
234
403
