דבר המעצבת רונית טל – עיצוב: 20% ילדים 80% הורים
בתקופת הילדות מתחילה מעורבות הילדים בעיצוב חדרם. השפעתם של הילדים בתקופת הילדות יכולה להסתכם בבחירת הגוונים לחדר, נושא מרכזי לעיצוב ואולי גודל המיטה. שאר הדברים עדיין נתונים להחלטת ההורים, המונחית על ידי מעצב/ת ו/או תקציב.
צבעים: בבחירת הצבעים הנתונה בידי הילדים, נמשכות הבנות לצבעי נסיכות, ורודים ולבנים. הבנים בוחרים בכחולים, אפורים וצהובים. בכל מקרה, הגוונים חייבים להיות שקטים, במיוחד בחדרים לילדים עם בעיות קשב וריכוז. במידה שיש דרישה לצבעים עזים יותר מצד הילד, אפשר לתת אותם בנגיעות קלות. לגבי דמויות אהודות על הילדים ופריטים חווייתיים, כמו אוספים שונים, פיות, גיבורי סדרות וסרטים, אפשר לרכז אותם במדפי כוורות המעוצבות בגדלים שונים עם אפשרות לתוספות כנדרש.
מעטפת החדר: בתוספת להמלצות הכלליות של רצפת פרקט וקירות צבועים, כדאי מאוד לצבוע קיר אחד בצבע מגנטי, הוא יכול להיות בגוון זהה לשאר הקירות בחדר או בהבלטה של גוון מנוגד ואף ממוסגר. קיר מגנטי יאפשר לילדים להקיף את עצמם בפריטים חווייתיים מבלי שיצטרכו "לקשקש" על הקירות. כאן המקום לרכז צבעים עזים יותר או פריטים חווייתיים אותם אפשר למגנט לקיר.
מיטה: בגילאי הילדות הבחירה נעשית בין מיטת יחיד שרוחבה נע בין 80 ס"מ ל-90 ס"מ לבין מיטה רחבה יותר שרוחבה 120 ס"מ. במידה שנבחרת מיטת יחיד, אפשר לתת לה תחושת גודל על ידי ראש מיטה הבולט הצדה ומגיע לגודל של 120 ס"מ ועליו מובנה מדף להנחת פריטים כמו ספר, מים או כל דבר אחר שהילד רוצה שיהיה לידו במשך הלילה. בתקופת הילדות, אפשר ומומלץ להצמיד את אחד מצדי האורך של המיטה אל הקיר.
לינה משותפת: גם אם בתכנון הדירה הוקצה חדר לכל ילד, רבים המקרים בהם ילדים בתקופת הילדות, מעדיפים לישון עם אחיהם, נכון לשני המינים וגם כשמדובר באח ואחות. במקרה זה, חדר אחד משמש לשינה והשני כחדר משחקים. בחדר השינה המשותף, חייבים לעצב פינה אישית עם הגדרה מובהקת לכל אחד מהשותפים בחדר. ההפרדה הוויזואלית יכולה להיות באמצעות צבעים אחרים, אך בעיקר יש להגדיר זאת באמצעות פרטי ריהוט: כוננית פרטית ליד המיטה האישית, שולחן עבודה נפרד או חלקו של שולחן אחד גדול, כשאליו צמודים מגרות ומקומות אחסון אישיים לכל ילד. על גבי מדפים או בתוך כוורת, כל ילד יוכל להביע את עצמו באמצעות פריטים אישיים. בחדרים של לינה משותפת, על פי רוב ייבחרו מיטות יחיד, כאשר כל אחת מהן ממוקמת בפינה אחרת של החדר, או מיטת קומתיים.
שולחן: לטענת הורים רבים, הילדים מעדיפים להכין שיעורים בסלון או במטבח, ולכן אין צורך בשולחן גדול, על כך מעידה רונית מניסיונה. הילד צריך את המקום שלו, בתחילה זה משמש רק כמקום אחסון לכל הפריטים שלו, אך עם הזמן הוא מגיע לשולחן לצורכי הכנת שיעורים ולימודים.
אחסון: מתחלק על פי נושאים: מצעים בתוספת דברים נוספים מוצאים את מקומם מתחת למיטה. ספרים ופריטי לימוד, כאמור בשולחן הכתיבה, פיצ'יפקס, אוספים וכדומה, על מדפים או בכוורת ולכל אלה נוסף ארון הבגדים. בגיל הילדות (וגם גיל העשרה) גודל הארון לא יעלה על 180 ס"מ כאשר יתרת השטח שנועד לו בתכנון החדר, דהיינו, נישה או קיר שהוקדש לכך, תנוצל למדפים פתוחים המיועדים לספרים, אביזרי ספורט, תחביבים ואפילו קולבים גלויים. בדרך כלל, לאור העובדה שחדרי הילדים לא גדולים במיוחד, מומלץ לבחור בדלתות הזזה. חזית דלתות הארון, גם בדלתות צירים, מהווה מקום אידאלי לתוספת צבעונית לחדר. זה יכול להתבטא בצביעה מיוחדת, ציורים או מדבקות, והיא קלה להחלפה בעת הצורך.
סטיילינג: מעורבותם של הילדים בעיצוב חדרם מתבטאת בסטיילינג, כך שאת המקומות שהוקדשו לכך, מדפים, כוורות וכדומה, הם ממלאים בפריטים החווייתיים שלהם, והם אלה שיוצרים את הצבעוניות העליזה בחדר שגווניו שקטים. בחדרים בהם הילדים גם נוהגים לארח, מומלץ לכסות את המיטה בכיסוי, שגם מוסיף צבעוניות לעיצוב החדר וגם שומר על היגיינת המצעים שנועדו לשינה. שטיח המתכתב עם הכיסוי יכול להוסיף למראה הומוגני בחדר.
