כניסה לאיזור האישי
בניין ודיור

אדריכלות בארץ  //  אדריכלות המשכית

אדריכלות המשכית

האדריכל לארס ספויברוק: "אני לא מחקה את הטבע ולא את גוף האדם, אני מקנה לכל יצירה שלי את היחודיות שלה מתוך קונספט קבוע"- ראיון בלעדי

מאת: דקל גודוביץ, מגזין בניין ודיור צילום:


לאור עבודותיך המוצגות בתערוכה בגלריית זה זה, האם אתה מגדיר את עצמך כאמן או כאדריכל?
אני בוגר לימודי אדריכלות בדלפט שבהולנד, ומחשיב את עצמי כאדריכל-אמן.

האדריכלות שלך מתעסקת הרבה בתכנון בעזרת מחשב. האם הדגמים הווירטואלים, תוצר המחשב, ניבנו אי פעם?
העניין שלי בתכנון בעזרת מחשב אינו מתמצה ביצירת צורות וירטואליות  מפוסלות.  בדומה לשיאים באדריכלות הבטון שאוסקאר נימאייר הביא בזמנו ללא מחשב, גם אני מתעניין בואריאציות. באופן רגיל בארכיטקטורה אנחנו יוצרים את הוואריאציה בראשנו, וזאת הדרך הקשה ביותר ליצירת ואריאציות. המחשב מאפשר לי ליצור אלמנטים מורכבים יותר, שהם  "ואריאציות מתמשכות". אנחנו מכירים שינויים בארכיטקטורה עוד משנות ה- 60 בעיצוב מודרני, אז היו לנו אפשרויות מודולריות לארגן דברים מחדש, וליצור שינויים בתכניות. השקיעו בזה הרבה מחשבה בזמנו. אבל העניין המרכזי שלי ב"ואריאציות מתמשכות" הוא ליצור מערכת, ולתת לה חופש התפתחות מסוים בדומה לקונספט ביולוגי. בטבע אין עץ אלון אחד וזברה אחת. אין מודל אחד של זברה וכל השאר הן שכפולים. בזברות אמיתיות יש ואריאציות. עם כל זאת, אני לא מחקה את הטבע ולא  את גוף האדם, אני מקנה לכל יצירה שלי את היחודיות שלה מתוך קונספט קבוע.

האם ליצירות האדריכלות שלך יש זהות נבדלת, כמו טביעות אצבעות השונות מאדם לאדם?
בדיוק. וכמו עור כהה או בהיר, ותחת גדול או קטן. לכן, מה שחשוב הוא להבין מהו שינוי. אדריכלים עובדים, על פי רוב, עם אלמנטים. יש להם עמוד, קיר, רצפה וחלון, וכל מה שהם יכולים לעשות הוא לשנות את הפרופורציות, אבל האלמנט הבסיסי ממשיך להתקיים. בוואריאציות מתמשכות זה לא נתון, ולכן אני משווה זאת לסגנון הגותיקה. כי בגותיקה יש צלעות, והצלעות הופכות בקלות לעמוד או לקמרון, ולכן הגותיקה היא מבחינתי אמנות השינויים המקורית.

"על פי רוב ארכיטקטורה מערכתית-שיטתית מתעסקת יותר במיכון, כמו באוהאוס קיצוני, או מודרניזם קיצוני. אבל זאת לא הדרך שלי. אני עובד עם מערכות, ואז יוצר ואריאציות"

התוכל להסביר את התהליך שבו אתה מגיע לתוצרים הסופיים שלך, למשל, ממה אתה מתחיל?
אני לעולם לא מתחיל בסקיצה. אני מתחיל במשהו, שדומה לשיטה או מערכת. על פי רוב ארכיטקטורה מערכתית-שיטתית מתעסקת יותר במיכון, כמו באוהאוס קיצוני, או מודרניזם קיצוני. אבל זאת לא הדרך שלי. אני עובד עם מערכות, ואז יוצר ואריאציות. בדרך כלל, אני יוצר קשרים, ואז מפתח אותם. אמנם זה לא נכון תמיד. פעם גם עבדתי רק עם מודל אחד. זה היה מודל תלת מימדי, שהודפס ישירות מתכנית על ניילון בחיתוך לייזר…

כמו טכנולוגיית חיתוך CNC…
כן, אלא שכאן היו שני לייזרים, כך שיכולתי ליצור איזו צורה שאני רוצה. מה שעשיתי, יצרתי איזשהו ארגון כללי, כמו כדור גדול, ונתתי לו את היכולת להיות מלא או מחורר, כך שבאופן בסיסי יש בו את המשתנים כמו חיישן מתכוונן, ואנשים פשוט אומרים, קצת יותר מלא בתחתית, או למעלה, או קצת יותר חורים. על ידי תמרון רב והמחשה במחשב מגיעים לדוגמת המבנה הרצוי, ואז מדפיסים את זה. כל הדגמים מתחילים מאותו בסיס, כולם דומים זה לזה כמו זברות, ולמרות זאת ניתן להגיע בשיטה זו  ל"פרטיות בעיצוב", להפיכת הדגם לאישי.

כך שאדם יכול לעשות אותו הדבר לגבי דירה, ולבקש כל מיני שינויים אישיים.
כן, אבל מה שמעניין הוא, שאם אתה נותן לאדם חימר, ונותן לו ליצור בעצמו, אתה תקבל מוצר מכוער. לכן, מה שצריך הוא לתת איזו דיאגרמה או תבנית בסיסית.

אבל האם התוצרים, שמתקבלים מהתבניות שלך, הם ברי מימוש, או שהם נשארים במרחבי הדמיון?
בוודאי. כל מה שנראה לכאורה ווירטואלי הוא ישים לחלוטין. בעיקרון אנחנו מדברים על שימוש במידע לתכנון מתודולוגי, ובאותו המידע אנחנו משתמשים לייצור. למשל, עכשיו אני מתכנן פרויקט מגורים, שבו כל בית נראה מבחוץ אחרת, עם חזית שונה. בדרך כלל, תכנון כזה יהיה יקר מאוד, כי אתה לא מייצר תבנית חוזרת, אבל כאן היה לנו גוש של סקיירופון, ובעזרת מכונה לחיתוך תלת מימדי אנחנו מקבלים את הצורות השונות. אחר כך  מיישמים את אותו הדבר בחיתוך של קצף אפוקסי ליצירת פנלים של סנדביץ, שמיושמים בחזית.

למרות הפיתוח המתקדם נראה ששיטת בנייה זו הרבה יותר יקרה מבנייה קונבנציונלית.
כן! בנייה בלבנים דורשת כוח עבודה רב, המון חומר, והרבה שלבי ביצוע עד לקבלת קיר גמור, ובכל זאת היא עולה רק 200 יורו למ"ר, כי יש המון חברות וכל התעשייה משתמשת בלבנים, ולכן המחירים נמוכים. לעומת זאת, עלות בנייה בטכנולוגיה ממוחשבת היא 450 יורו. אבל יש לי בלוק אחד של קצף בעובי 16 מ"מ וב- 14 דקות המכונה חותכת לי אותו, וזה נקרא יקר… כשהתיעוש של הטכנולוגיה הזאת ינסוק אין סיבה שזה יעלה יותר מ- 20 יורו!!! בטכנולוגיה זאת השתמשנו בפרויקט אמנות החוצות D-TOWER בדוטינכם שבהולנד. שניכרת בו השפעה גותית, ויש שם עמודים שהופכים לקמרונות.

האם ביישום התוכניות הוירטואליות יש שימוש בחומרים קשיחים? כמו לרצפות למשל.
כן, אני משתמש הרבה בפלדה. בתהליך היצירה של הצורות החופשיות נדמה שהכל גמיש, אבל למעשה יש קשיחות, כי אנחנו צריכים רצפות, ורצפות הן דבר קשיח. עכשיו, אם נרצה להשתמש בחומר שלנו כדי לייצר לא רק קירות, אלא גם רצפות, המחיר לא יהיה כפול, אלא אולי פי 20. לכן,  אין ברירה אם רוצים שהדברים יהיו ישימים לתעשיית הבנייה ולא רק לאמנות.

"המחשב יכול לחולל את התכנון של צורות מורכבות. וזה אומר שאפשר ליישם ואריאציות ואין צורך שהכל ישוכפל"

אז איך אתה רואה את הקשר שבין המחשב לתעשייה?
המחשב יכול לחולל את התכנון של צורות מורכבות. וזה אומר שאפשר ליישם ואריאציות ואין צורך שהכל ישוכפל. העניין התרבותי פה הוא שבניגוד לתקופת הבאוהאוס, למשל, שבה המיכון יצר אותם מוצרים משוכפלים עוד ועוד, המחשב מאפשר לבצע ואריאציות. הוא מאפשר לבצע באופן תעשייתי ואריאציות, שנעשו בעבודת יד, ואנחנו רואים יישום כזה היום בעיצוב מוצר. העיצוב בעזרת מחשב מזכיר את הסינטיסייזרים של שנות ה- 60. זה נשמע אולי טוב, אבל זה לא אומר שזו מוזיקה. הבעיה באדריכלות היא, שכל צורה נראית נפלא על מסך המחשב, אבל עדיין יש לך בעיות מעשיות, כמו איך למקם חלון או דלת, והאם הזכוכית הזאת אפשרית בכלל. כך שאני עובד הרבה הן בתחום המתודולוגי והן בתחום המעשי.

וכשצריך, אתה מנסה להמציא דברים, שאינם קיימים?
לא, לא. החכמה היא למצא את הייחוד בתעשייה הקיימת. לפעמים צריך קצת לאלתר, אבל לא יותר מדי. עד %5, לא יותר. באמנות אפשר קצת יותר.

"אני אדריכל ולא אמן… אני לא מציג את עבודותיי בחללי מוזיאונים חשוכים, אלא במקומות ציבוריים, והמבנים שלי הופכים להיות חלק מהיום יום של הציבור"

ומה ההבדל בין האמנות לאדריכלות שלך?
מאוד חשוב שארכיטקטורה תתקשר עם האדם, ולא תיראה רק כצורה מוזרה. חזית רחוב צריכה להראות כחזית ולא כחפץ אמנותי. לכן, לעולם לא הייתי מציב את הפרויקט SON-O-HOUSE ברחוב. זהו אובייקט עצמאי, שעומד בפארק, ואנשים מסתובבים סביבו ובתוכו. אני אדריכל ולא אמן. גם כשאני מתכנן אובייקטים מפוסלים במרחב הם דומים למזרקות, שגם אותן תכננו אדריכלים. אני לא מציג את עבודותיי בחללי מוזיאונים חשוכים, אלא במקומות ציבוריים, והמבנים שלי הופכים להיות חלק מהיום יום של הציבור.

עוד בנושא

אדריכלות בארץ

עיצוב ישראלי בניחוח אירופאי: הפרויקטים של שפר אדריכלים


לאחר שנים של עבודה עם חברות ומותגים אירופאיים מובילים, מיכל שפר פתחה משרד משלה – 'שפר אדריכלים'. המשרד מתמחה בשימור מבנים ובתכנון למגורים, ויוצק בארצנו יוקרה איטלקית

אדריכלות בארץ

נמלטים מהשמש: פתרונות אדריכליים להתמודדות עם הקיץ הישראלי


קירות זכוכית הפונים לעבר השקיעה נשמעים כמו חלומו הרטוב של כל אחד מאיתנו אך בפועל מדובר בסוג של חממה אם לא מתמודדים כראוי עם הקרניים הלוהטות. פרט לתריסי הפלסטיק שכולנו מכירים ישנן דרכים מתוחכמות ואסתטיות יותר להתמודד עם השמש שמכה בנו בחודשים אלה

אדריכלות בארץ

באוהאוס גרסת המאה ה-21: ראיון עם האדריכל ארד שרון


השנה נחגגות חגיגות ה-100 להקמת בית ספר הבאוהאוס, אנחנו נזכרים בעקרונותיו של בית הספר והשפעות עבודותיו ובעיקר תלמידיו היהודים על האדריכלות בארץ אבל הפעם החלטנו לשאול את מי שגדל על ברכיו של אדריכל אריה שרון – כיצד הבאוהאוס ומורשתו באים לידי ביטוי היום

אדריכלות בארץ

סרטי האדריכלות שמחכים לכם בדוקאביב


פסטיבל דוקאביב, הפסטיבל הבין לאומי לקולנוע דוקומנטרי חוזר בפעם ה-21 לתל אביב. ריכזנו עבורכם את הסרטים המעניינים ביותר עבורנו, קהל המעצבים והאדריכלים

תגובות

כתיבת תגובה