אז מה יש לנו כאן?
כשנכנסים לבית של בני הזוג בק מרגישים מיד במשב רוח אירופאי. וילונות כבדים וקירות צבועים מעטרים את החלל ו"אין פה אף קיר לבן", מתגאה בעל הבית, ז'אן קלוד. בני הזוג עלו לארץ מבלגיה לפני 14 שנה והשתקעו בקיסריה אחרי שרכשו בית שהיה בשלבי בנייה סופיים. "בסך הכול הוספנו כמה קירות, כמו הקיר בין המטבח לפינת אוכל, שהפכה לסלון, ובשאר לא נגענו כשכל החדרים מסודרים יחד ואין אפילו פרוזדור אחד", מסביר ז'אן קלוד. עיצוב הבית מורכב מאוסף העתיקות המרשים של בני הזוג כשהפריט היחיד שנקנה במיוחד בשביל הבית הוא שולחן האוכל ובו כסא אחד חסר, "ככה זה עם עתיקות", הם מסבירים.
הוילונות:
הווילונות הם אלמנט עיצובי חשוב מאוד בשביל הדיירים והם בכלל לא נועדו כאן להצללה אלא תפקידם להוסיף הרבה חום לבית, טקסטורה וצבע. כך למשל, הווילונות במטבח נתלו מהתקרה כדי לתת תחושה שהחלונות גדולים יותר ממה שהם באמת. "בחדר השינה, שהוא החדר האחרון שעיצבתי, ממש לא ידעתי מה אני רוצה עד שמצאתי את הווילון הזה", מספר ז'אן קלוד ומצביע על וילון משובץ בגוונים צהובים וירקרקים. כך קיבל החדר את הגוון הירוק הכהה של הקירות ואת שתי הכונניות העתיקות מזכוכית, "שלא ידעתי בהתחלה שהן יהיו דווקא בחדר שינה", הוא מציין. את העיצוב השלימו שטיח תוניסאי בעל גוון ירוק בהיר ושתי דלתות עץ עתיקות שפורקו מטירה עתיקה בבלגיה ומשמשות כדלתות לארון הקיר.
בני הזוג היו בני 40 כשהחליטו לעלות לארץ בעקבות הבת הבכורה. בבלגיה עסק ז'אן קלוד במיחזור מתכות וליליאן הייתה מורה לעברית. השינוי הקיצוני במקום המגורים אפשר להם להפוך את התחביב למקצוע. "כשעברנו לפה החלטתי שמעכשיו אני מתעסק רק במה שאני אוהב, עיצוב ואדריכלות. אני מרגיש שנולדתי אדריכל. זו הייתה החלטה מאוד אמיצה עבורי, אבל לא חשבתי פעמיים", מספר ז'אן קלוד במבטא צרפתי.
הכי עתיק בבית:
בסלון ניצב שולחן ברידג' בן לא פחות מ- 100 שנה, שהיה של סבתא של אבא של בעל הבית והועבר אליו אחרי שהוכיח שהוא אכן אוהב עתיקות. שתי כורסאות מודרניות מ- 1956 של צ'רלס וריי איימס נמצאות כאן גם ושייכות להוריו של ז'אן קלוד שלא מצאו להן מקום בביתם.
מאיפה הפריטים?:
רוב הפריטים נרכשו בבלגיה וחלקם באיטליה, בצרפת ובפורטוגל כשרבים מהם מגיעים בצורה של אוספים: אוסף תיבות בכניסה לבית, אוסף מנורות המרשים, אוסף קופסאות בשמים להבדלה, אוסף של אגרטלים ושל חפצי כסף.
הכי אהוב בבית:
ז'אן קלוד מצביע על שני הפריטים "הכי עתיקים בבית", לדבריו. הראשון הוא שידה ובה הרבה מגירות קטנות ונסתרות. "שידה עם סודות", הוא מסביר, שמגיעה מג'נואה שבאיטליה. הפריט השני הוא שולחן עץ איטלקי מרשים מהמאה ה-18 בעל עיטורי שנהב.
הפריט האחרון שנקנה:
הפריט האחרון שרכשו הדיירים היה שולחן האוכל שקנו בצרפת כשעברו לארץ. "אני מרגיש שעם הבית הזה סיימתי", הוא מסביר, "עכשיו אני יכול להתאפק. מרגע שהפכתי את זה למקצוע הצורך שלי לרכוש עתיקות נרגע".
