על כף המאזניים: לגדל צמחייה אמיתית בבית או להסתפק במלאכותית?

הכי בשבילי: לקרב את חלום הגינה

יעל מנשה, מעצבת פנים

"החיים שלנו תותים…" כן, תותים זו האהבה החדשה שלי בתחום הגינון, או ליתר דיוק בתחום העציצנות, ולפחות עד שתהיה לי גינה משלי אני מתמקדת בגידול עציץ תותים אצלי במטבח. אני מודה: אני מכורה לצמחים, ולא, ממש לא חוששת מהטיפול בהם. האמת היא שאני בוחרת מראש את הצמחים הקלים לתחזוק, מתאימה את סוג הצמח לתנאי האור והשמש בפינה שבה הוא עומד לבלות את שארית חייו, וכל שנותר לי לעשות הוא להוריד מדי פעם את העלים הצהובים ולהשקות.

רק להשקות. עיצוב וצילום: יעל מנשה

כדי לצלוח את שלב ההשקיה ללא שלוליות בתחתית העציץ, אני מפזרת קוביות קרח על העציצים. הקרח מפשיר לאט ונספג באדמה ללא טפטופים מיותרים. את כל השאר – אני משאירה לטבע לעשות…

אני מאמינה ששילוב צמחייה כחלק מעיצוב הבית שלכם יתרום רבות לאווירת הרוגע והחמימות. הצמחים מוסיפים נקודות צבע ירוקות ומלאות חיים, המשתלבות בצורה הרמונית עם כל צבע – והטיפול בהם הוא לא כל כך מורכב כמו שחושבים.

רוגע וחמימות. צילום: יח"צ איקאה

והרי המסקנות: לאלה מאיתנו שאינם בנויים לשעבוד ולטיפול בצמחייה, ואפילו לרוצחי העציצים הסדרתיים שבינינו, אפשר למצוא מגוון רחב של סוקולנטים מקסימים שאינם דורשים טיפול קפדני ומסתפקים במים מועטים. כך גם תוכלו ליהנות מבית ירוק ופורח, וגם לא תצטרכו לעבוד קשה.

חוץ מזה, רצוי לשלב את הצמחים בכלים מעוצבים הקיימים בשלל צבעים ובמגוון חומרים (בטון, פלסטיק, עץ ועוד) ולהפוך אותם לפריט עיצובי משלים, המתאים לצבע ולסגנון הבית.

לא בשבילי: התוצאות קשות

לימור קלר, כותבת ומעצבת

קשה להאמין שיש מי שלא אוהב צמחים או פרחים. הרי כבר מעצם הגדרתם הם צומחים, גדלים, מתרבים, מחליפים חומרים ומעל כל זאת – מרהיבים ביופיים ומכניסי חיים לכל חלל, מהכי שומם ועד הכי מעוצב. הבעיה היא מה קורה אחרי שבועות בודדים. כמו בעל חיים ביתי, שזקוק לטיפול שוטף, אי אפשר פשוט להניח להם לנפשם ולתת להם לגדול. ההשתעבדות קיימת, גם אם היא אינה גדולה, אבל התוצאה לא מאחרת לבוא והיא כלל לא נעימה: בהתחלה זה עלה צהוב אחד, אחריו מצטרפים גם אחיו לשורש והופכים לחומים, ומפה לשם כל המקבץ יורד לטמיון. ועוד לא דיברנו על עוגמת הנפש שיש במראה ובניחוחות שמעלים פרחים שזמנם עבר.

טפט פרחוני. לא מספיק חי? צילום: מעודד צבעים

למעשה, אף פעם לא הבנתי מה הצמח בדיוק צריך. יש הרי אלף סוגים שיכולים להיכנס הביתה – החל מצמחי התבלין הכי פשוטים ועד לדיפנבכיה או דרקונית רפלקסה (יש לכם את זה ביותר שובר שיניים?). לכל הצמחים האלה יש בערך אלפיים שיטות לטיפול – מאקונומיקה וקרח ועד סוכר או ניקוי עלים בחלב. האחד דורש אור עם קמצוץ של אוויר, בעוד השני דורש קמצוץ של מים עם קרן אור. השלישי צריך השקיה של פעם בשבוע, והרביעי ימות מפעם בשבוע. איך אני אמורה להתכוונן בדיוק על צרכיו של הצמח העונתי או הרב עונתי הספציפי שלי?

והרי המסקנות: תגידו שאפשר לקבל הוראות במשתלה. הבעיה שהן נשמעות תמיד אותו דבר, והאמת, הן מעולם לא סייעו לי לטפל בצמחים טוב יותר, אלא להפך – רק הביאו לקיצם מהר יותר. ומה עם אלה שמדברים לצמחים, חשים אותם ומלטפים את האדמה? סורי, הדבר היחיד שאני חשה הוא אולי את היובש בכפות הידיים ובאצבעות, ובטח לא בנבירות באדמה חולית.

אז אוהבת לראות אותם – כן, אבל להצליח לגדל אותם – מניסיוני רב השנים, לצערי לא.

במלאכותי מחזיקים מעמד אפילו באמבטיה. עיצוב: רון שינקין ומזי מיכאל. צילום: שי אדם