יש מקומות ביפן שלא נכנסים למסלול הקלאסי – ודווקא בהם מסתתר הסיפור האמיתי.
אזור העיר טקאסאקי, במחוז גונמה, הוא בדיוק כזה: שילוב כמעט בלתי נתפס בין אדריכלות מודרנית מהשורה הראשונה, היסטוריה עתיקה, ואסתטיקה יפנית שמצליחה להיות גם מינימליסטית וגם מלאת חיים.
אם נסעתם בשינקנסן לכוון קנזווה, יש על הדרך כמה תחנות בהן הרכבת עוצרת (לא כולן תלוי בסוג הרכבת) בין השאר התחנות הן Takasaki ,Karuizawa ,Nagano ,Ueda ועוד 2-3 תחנות. רוב הרכבות עוצרות ב Takasaki ויש כמה סיבות טובות לעצור בעיר ובאזור ששניהם משופעים במוזיאונים ואתרים אחרים מעניינים. אז הנה רשימה לא מחייבת של אלו שלטעמי בולטים:
- מוזיאון Museum of Modern Art ,Gunma מוזיאון "וותיק" במונחים יפניים משנת 1974 שמאז כבר עבר כמה פעמים מתיחת פנים, בפעם האחרונה ב 2008. את המוזיאון תכנן Arata Isozaki והוא נחשב לאחת העבודות הטובות שלו ומייצג את האידאולוגיה שלו ותפיסתו לגבי איך לתכנן מוזיאון. הבניין בנוי למעשה מקוביות של 12 מטר כל אחת המייצגות את המסגרת של המבנה ללא היררכיה בבניין . הכל קובייה מייצגת מקום להצגת האומנות ומנתקת אותן אחת מהשנייה. הבניין כולו נראה צף מעל המים המקיפים אותו. אולי דוגמה לארכיטקטורה שאיננה מאפילה על המוצגים במוזיאון והופכת את הבניין למוצג בעצמו. האירוניה היא שנראה לי שהיום יש רבים שבאים למקום יותר בשביל הבניין ופחות בשביל התוכן המוצג בו שהוא די משני.
מוזיאון Hara לא רחוק מ Takasaki (ארכיטקט Arata Isozaki ז"ל )
- מוזיאון Residence מוזיאון עירוני שחוגג השנה 30 שנה עם אוסף מגוון (אפשר לדלג) מה שמייחד את המקום הזה הוא הווילה הצמודה למוזיאון והשייכת לו. זה היה ביתו של Fusaichiro Inoue שהיה תעשיין ופילנתרופ בן העיר טקאסקי. הבית משנת 1953 הוא העתק די מדויק (אם כי יש הבדלים) של הבית ש Antonin Raymond בנה לעצמו בטוקיו בשכונת Azabu ב 1951 ושכבר לא קיים יותר היום. הבית הזה הוא דוגמה לסגנון של ריימונד שהיה ארכיטקט משפיע ביפן. ההעתקה בוצעה בהסכמת ריימונד (שבעצמו נחשד בהעתקה ללא אישור מלה קורבוזייר) The Takasaki Museum of Art, formerly Fusaichiro Inoue's
- מרכז המוזיקה Gunma Music Centre בטקאסקי של Antonin Raymond משנת 1961 מאכלס את התזמורת העירונית, בניין שעדיין קיים (די מפתיע ששרד עד היום) בו ריימונד עושה שימוש בבטון "מקופל" בבניין הנותן לעיר זהות אבל נראה שייך פחות למסורת היפנית ויותר קרוב לברוטליזם מאשר להשפעה יפנית, זאת למרות שריימונד היה יחסית ביקורתי כלפי העבודות של ארכיטקטים יפניים בני זמנו כמו למשל קנזו טנגה וטען כי הם מסתמכים יותר מידי על העקרונות של לה קורבוזייר ופחות מידי על מסורת יפנית