פינת העבודה של עמנואלה בינר (צילום: מאיה חבקין)
לפני שנים היינו עושים אחד משניים: יוצאים לעבודה או נשארים בבית, מחוסרי עבודה רשמית אבל מלאי מטלות אחרות. כשגילינו את האופציה להישאר בבית וגם לעבוד ממנו, יצרנו קליניקות, חדרי עבודה ביתיים או אלתרנו שולחנות בבית, בהם מימשנו את העבודות שפרנסו אותנו. למגוון המקומות הללו הצטרפו בשנים האחרונות מתחמי עבודה שיתופיים, המאפשרים לעובדים להשתחרר מקיבוע וסגירות של מקום עבודה, ולעובדים מהבית – להתערות ולנשום אוויר בחללי עבודה עם קולגות. אז מצד אחד בית, ומצד שני חוץ, וכל אחד מהם הוא מושא לקנאה לאחר, בבחינת "הדשא של השכן ירוק יותר". יצאנו לבדוק איך נראות פינות הישיבה הביתיות, כיצד נראות פינות העבודה בחללי העבודה השיתופיים ומה היתרונות של כל אחת מהן.
לא יוצאים מהבית
עמדת העבודה הביתית ממוקמת באחת מפינות הבית, אינטימית ואישית, משקפת את בעליה ולעיתים אפילו חושפת בניירת המפוזרת עליה, בכלים ובציוד שעליה את אישיות המשתמש. "שלא כמו פינת משפחה או חדר שינה, בפינה הזו מתרחשת היצירה, החשיבה והתכנון, ובה נמצאים החפצים האישיים שלפעמים אנחנו מלקטות – אוספים, מזכרות וחומרי עבודה", אומרת הבלוגרית והיוצרת עמנואלה בינר. "בפינה הזו נוצרת סביבת עבודה מאוד אישית, גם אם לא מדובר בפינה מעוצבת, כי כל אחת צריכה סביבה דברים אחרים, מה שהופך כל פינה למיוחדת". בינר, שכותבת את הבלוג "מיס מנדלה", יצאה בימים אלה בקמפיין לגיוס המונים באתר הד סטארט עבור ספרה "פינה משלך", המאגד סיפורים ותמונות של נשים ופינות עבודה. בעזרת הספר היא מעודדת עשייה נשית והגשמת חלומות, ובפרויקט שלה ניתן לתמוך עד ה-6.3.
1. לבקש רשות לפני השימוש
הפינה של בינר מהווה מקום אחסון לכל הדברים שליקטה והיו מפוזרים בבית, ועל השולחן, ובמדפים והקירות מסביב היא מציגה תמונות וחפצים אהובים עליה. "זה המקום שלי, ולכן בני המשפחה מבקשים ממני רשות לפני שמשתמשים בה".
2. לצפות על הילדים
פינת העבודה של המאיירת אורי רייזנר ממוקמת בחדר מואר ומאוורר בקומת הקרקע של ביתה, שבו פתח רחב ללא דלת. "מהפתח ניתן לראות את הילדים כשהם בסלון או בפינת האוכל וגם את כל החצר האחורית", אומרת רייזנר, "וזה יתרון גדול כשעובדים מהבית ויש ילדים קטנים". את חדר העבודה רואה כל מי שנכנס הביתה, כך שכוננית מסודרת נמצאת בצידו ה"ייצוגי", ושולחן העבודה, שלרוב אינו מסודר, מוסתר בנישה.
הפינה של אורי רייזנר (צילום: מאיה חבקין)
3. לשמור על הבלגן מסודר
המרחב הפרטי של קרן פרגו, אמנית רב תחומית שיוצרת מתוך טקסטים כנקודת מוצא לציור, מכיל את כל מה שהיא צריכה, כולל שפע מקום וחופש פעולה. "ריכזתי לי הכול בהישג יד, פטיש, סכין יפני, טושים, הכול נגיש, ומכיוון שאני קצת בלגניסטית, תליתי על הקיר את הסרגל, המספריים וכל השאר, כדי שיהיה לי קל לראות ולהחזיר למקום".
הפינה של קרן פרגו (צילום: מאיה חבקין)
4. גודל שולחן והשראה
נעמה אורבך, בעלת סטודיו לעיצוב גרפי ״נעמה מגשימת מתנות״ ובעלת בלוג בתחום ההורות היצירתית, מרוצה משולחן גדול במיוחד שנוח לפרוס עליו חומרים, והקיר שמעליו מעורר בה השראה "ליצור את המתנות המיוחדות, שמקרבות בין אנשים".
הפינה של נעמה אורבך (צילום: מאיה חבקין)
יוצאים לעבוד בחוץ
למרות פתיחותן והימצאותן בחלל משותף וחשוף, גם צורות הישיבה השונות במקומות עבודה יכולות ליצור אינטימיות. בחללים שעיצבה מעצבת הפנים אורלי דקטר לא עובדים רק בחדרים, אלא יושבים במקומות המתוכננים לספק סוג של "פאן". "אני לא מאמינה בקירות ומנסה לייצר סגנונות שונים של ישיבה – בתוך תא סגור אך שקוף, ביחידות אקוסטיות, ב'בוטים' לישיבה משותפת, לצד שולחנות עם מחיצות או לצד ספריות", היא מסבירה.
1. תא שקוף עם בד אקוסטי
Phone boot או Quiet room הוא חלל עבודה אקוסטי ואינטימי שמצוי בחלל עבודה שיתופי גדול יותר ב"ריג'ס" שרונה תל אביב. מדובר בקוביית זכוכית של מחיצות דאבל-גלייזינג (זכוכית כפולה), כלומר הוא שקוף לחלל המרכזי, ולמרות גודלו הצנוע הוא מספק סוג של מרחב. בפנים רופדה הקובייה בבד אקוסטי כדי לשמור על שקט, לנהל שיחות טלפון ולעבוד מול המסך בלי שאף אחד יציץ לתוכו. "אחד האלמנטים החשובים בחלל עבודה משותף הוא לשמור על עבודה פרטית מול המחשב", מסבירה דקטר, שמנסה לדמות עד כמה שניתן את חוויית העבודה הביתית במרחב משותף.
קוביית זכוכית במשרדי ריג'ס, עיצוב: אורלי דקטר. צילום: עודד סמדר
2. כורסה שמדמה קונכייה
יחידת עבודה של ויטרה ב"ריג'ס" מאפשרת ישיבה פרטית עם שולחן יד להניח בו את הלפטופ. המשענת הגבוהה היא מחיצת בד אקוסטי שמדמה אפקט של קונכייה או קובייה שגרעו ממנה פאה אחת. "בצורה כזו של ישיבה ממושכת אי אפשר לראות את מסך המחשב של העובד, וזהו למעשה פענוח של ישיבה ב-open space", מסבירה דקטר, "העובדים מרגישים נוח לשבת בסביבה לא פרטית כל עוד המסך שלהם מוסתר".
קוביית בד במשרדי ריג'ס, עיצוב: אורלי דקטר. צילום: עודד סמדר
3. על הפודיום מול הנוף
פודיום, המוכר כדוכן נואמים או מנצחים, הורחב כדי לאפשר ישיבה בלב חלל משרדי של הסטארט-אפ "וויליוט", מול נוף השדות הירוקים של קיסריה. "המטרה הייתה לדמות חיים בבית, ולכן מוקמו המטבח והקפיטריה של החברה במרכז מול הנוף המרשים ולאו דווקא שולחן הישיבות הסטנדרטי", אומרת דקטר. "כאן מתרחשים לב התקשורת הא-פורמלית והמפגשים הספונטניים שיוצרים קשר בינאישי בין העובדים. במקום הזה יכול עובד לנהל שיחה עם קולגה, לקבל שקט לעצמו או לעבוד עם הלפטופ מול הנוף".
ישיבה על פודיום במשרדי וויליוט, עיצוב: אורלי דקטר. צילום: עודד סמדר
4. צמחייה סבוכה להפחתת רעש
חלוקת החלל ב"אגם", מתחם עבודה לאנשים יצירתיים, מאפשרת פרטיות גבוהה למרות הפתיחות. כל זוג עמדות מופרד במחיצת גבס עם שילוב פתחי זכוכית או במידוף של צמחייה, כך שנשמרים השקט בחלל ותחושת האינטימיות. המרחקים שנוצרים בין עמדות הישיבה משרתים גם את השמירה על פרטיות המוצג על מסכי המחשב ומנטרלים תחושת "הצצה". "שטף האור במשרד עורר בנו את הצורך למצוא פתרונות ומלבד תריסי העץ הוונציאניים, יצרנו מחיצות פנימיות עם צמחייה עשירה", אומרת הבעלים, ליאת וטלמכר. "ככל שהעלווה סבוכה יותר, כך מתקבלת הנחתה טובה יותר של עוצמת הרעש, ושימוש בצמחים מנשירים בחורף מאפשר חסימה של קרינה בקיץ וחשיפה ליותר אור טבעי בחורף".
הנחתה של עוצמת הרעש, "אגם". צילום: רגב כלף
