הושבנו לשיחה קצרה ארבעה צלמי אדריכלות מובילים ומאוד עסוקים, שאת התמונות שלהם אתם רואים כאן מדי יום, כדי להבין מקרוב מה זה בעצם אומר להיות צלם אדריכלות, איך הם עושים את זה כל כך יפה והאם אנחנו יכולים לעשות את זה לבד?
 |
 |
 |
 |
| שי אפשטיין
גיל: 39 |
אסף פינצ'וק |
עמית גרון גיל: 45 |
אלעד גונן
גיל: 42 |
ספרו קצת על העבודה שלכם. איך אתם מגדירים את סגנון הצילום שלכם, ומה מייחד אתכם מאחרים?
שי אפשטיין: "הגישה שלי היא לתת כבוד לצילום, לפני עיבוד המחשב, ולשמור על מקומו של הצילום. היום יש הדמיות, לכן אין צורך לייצר צילום שנראה כמו הדמייה. כן מייפים את המציאות, גם בנושא של סטיילינג וגם בבחירת הזווית. יש כאן ניסיון לייצג את המציאות בצורה יפה. כמו דוגמנית – נאפר ונלביש אותה יפה, אבל לא נכניס אותה לפוטושופ ונשנה לה את הגוף לגמרי. אני מנסה לשמור על מידה מסוימת של ריאליזם, ויחד עם זאת לייפות את מה שיש – בעזרת בחירה באור הנכון, פרספקטיבה, והכנסת אווירה לתמונה כגון אנשים, וילון מתנפנף או חיות. אני מאוד אוהב כלבים ולכן יש הרבה כלבים בצילומים שלי. הם מכניסים חום ושמחה לבית. אני אוהב שיש 'רוח' ו'חיים' בתמונה".
אלעד גונן: "העבודה מאוד אינטנסיבית, עבודה פיזית מאוד קשה, ומצד שני – חיים מרתקים. כל יום אני נפגש עם אנשים אחרים, מיוחדים, שרוטים. זה מקצוע מאוד חטטני – אתה מסתובב לאנשים בתוך החיים, בחדר השינה, בשירותים, פותח ארונות במטבח ועוד. אתה יוצא עם תובנות אנתרופולוגיות על אנשים. סגנון הצילום שלי הוא מאוד דרמטי, עם הרבה מניפולציות של תאורה מורכבת ומדויקת ועיבוד ממוחשב, שיוצרים האדרה ודרמה מאוד גדולה בחדרים. אני לא סתם מתעד. אני משווה את זה לאיפור ערב כבד ושמלת נשף שמושכים את העיניים של כולם. זה מאוד שיווקי, זכיר ומכירתי. נכון, הצילומים שלי מאוד אסתטיים – דבר שבעיקר מוצאים בהדמיות – אבל אלה צילומים שמוכרים והלקוחות מגיעים אלי כי הם אוהבים את הסגנון. עיקר הלקוחות שלי הם אדריכלים בתחילת דרכם, שמבינים את הערך המוסף שאני יכול לתת להם כדי לקפוץ מדרגה. כל זה אגב עומד בניגוד מוחלט לאופי שלי – אני מגיע לצילום במכנסיים קצרים וסנדלים ואני אדם רגיל לגמרי".
אסף פינצ'וק: "אופי העבודה משתנה – תלוי אם מדובר בבית פרטי או במבנה, אם מאפשרים לנו להגיע מוקדם או לא, אם זה מלון או לא. בפרספקטיבה של שנים אני יכול להגיד, שאם פעם העבודה הייתה נגמרת בסוף יום הצילום, היום היא ממשיכה גם בעבודת הפוסט בסטודיו. הסגנון שלי גמיש ואני מתאים את עצמי לדרישות הלקוח. אדריכל יכול לרצות משהו אחד, בעוד יזם יחפש משהו אחר. בכל מקרה, אני טיפה מנקה את הצילום, אבל נותן תחושה שזה באמת צולם במציאות. אני נותן זווית ראייה אישית ומקפיד על פרטים – תאורה, סידור החלל וסטיילינג".
עמית גרון: "העבודה היא עבודה פיזית קשה מאוד שמצריכה המון ריכוז. יום צילום מתחיל בשעות הבוקר המוקדמות ועד בין הערביים, והוא ממשיך גם אחר כך בסטודיו, בטיפול בקבצים – ניקוי, ריטוש, התאמות צבע. רוב הצילומים שלי הם בתאורה קיימת – daylight או available light. לפעמים אני מוסיף תאורה מלאכותית, אבל ברוב הפעמים אעדיף לחכות לאור, לצל ולזוויות שבהן השמש נכנסת בדיוק למבנה. אני מתאים פרויקטים מסוימים לעונות שנה מסוימות וממפה את האור. במוזיאון ת"א, למשל, ערכנו סיורים מקדימים וסימנו זוויות ושעות צילום לכל חלל, למדנו את האור בבניין. בפרויקטים אחרים אני מאוד אוהב לצלם בשחור לבן, כי זה מדגיש יותר את החלל, המבניות והצורניות המדויקת מאשר צילום בצבע".
רוח וחיות בתמונה אחת (צילום: שי אפשטיין, אדריכלית: היידי ארד)
הבתים נראים מאוד מסודרים. האם אתם נעזרים בסטייליסט?
שי אפשטיין: "לפעמים כן ולפעמים לא. לפעמים הבתים מוכנים, ולפעמים המעצב או האדריכל בוחר לארגן את הדברים לבד. לפעמים מגיעה סטייליסטית יום לפני ומסדרת. זה תלוי בדרישות הלקוח. אני מעדיף לעבוד עם סטייליסט, כדי להציג את העבודה האדריכלית במיטבה".
אלעד גונן: "לאורך השנים עבדתי עם סטייליסטים ולמדתי את העבודה, ועכשיו אני מסדר לבד, או יחד עם המעצב. לפעמים יש מעצבים עם עין מדהימה שמסדרים 3 שעות כל פריים, ולפעמים אומרים לי 'עזוב, תעשה את זה אתה'".
אסף פינצ'וק: "גם זה תלוי בסוג הלקוח. אדריכלים כמעט לא יוסיפו סטייליסט, אלא יתלוו לצילום ויסדרו בעצמם. להביא סטייליסט זה גם עניין תקציבי. אם אין מעצב בתמונה שנותן אמירה משלו, אני מסדר בעצמי לפי השפה שלי, וכמובן בתיאום עם הלקוח".
עמית גרון: "אני עובד הרבה עם מיכל, בת זוגי, שהיא סטייליסטית עצמאית. לעיתים אין תקציב לסטייליסט, ולעיתים מצוותים לי סטייליסט של המקום – בבתי מלון בחו"ל למשל. רוב הבתים שאנחנו מגיעים אליהם הם מסודרים מראש – פרויקטים מושקעים עם אדריכלות טובה, שאין צורך להתחיל לסדר אותם. כשאני מגיע, הבית כבר 90% מוכן לצילום".
מסדר לבד (צילום: אלעד גונן, עיצוב: אורית סנדר)האם היה איזה בית יוצא דופן שהשאיר עליכם חותם?
שי אפשטיין: "אני מעדיף לדבר על האור במקום על הבתים. יש בתים שאם אתה מצלם אותם באור לא נכון או בשעה הלא נכונה, הם נראים פחות טוב. כצלם, החשיבה שלי היא על אור, ויכול להיות בית פחות יפה אבל עם אור נכון ומרגש".
אלעד גונן: "הדירה של יוסי פרידמן, שהופיעה אצלכם באתר, נורא נהניתי לצלם אותה, כי היא מלכת דרמה בפני עצמה".
אסף פינצ'וק: "יש לא מעט, אבל קשה לבחור את הילד הכי אהוב".
עמית גרון: "מלון 'קונסרבטוריום' באמסטרדם היה מיוחד מאוד. יש שם שימור של בניין היסטורי, עם תוספת מאוד מרשימה שסוגרת חצר פנימית ויוצרת חלל ציבורי מאוד מיוחד ומרשים. זו מעין קתדרלת זכוכית שמחברת בין החדש לישן".
כולם היו בניו (צילום: אסף פינצ'וק, עיצוב פנים: מאיה אבירם האזרחי)יש לי בית ממש מהמם. אפשר לצלם אותו לבד?
שי אפשטיין: "אם רוצים, לכו על זה, אבל אני עובד עם עדשות מיוחדות שמתאימות לצילומי אדריכלות, תאורה מתאימה, ומביא המון ניסיון וידע טכני כדי להתגבר על הרבה קשיים. בעיני, צילום אדריכלות הוא הצילום הכי מאתגר שיש, שמשלב ידע וניסיון וגם יחסי אנוש עם האנשים שאתה נכנס להם לבית".
אלעד גונן: "תמיד אפשר לצלם לבד. אני חושב שפייסבוק הוא כר נפלא למעצבים להראות את העבודות שלהם. תמונות ביתיות טובות או תמונות באינסטגרם מייצרות תהודה וחשיפה, וזה חשוב כי השם של המעצב מופיע שוב ושוב ברשת ועוזר למודעות. אבל בסופו של דבר, אם אתה רוצה לבלוט, להופיע במגזינים, ליצור מיתוג גבוה ולהבדיל את עצמך מאחרים, כי יש תחרות מטורפת בשוק – צלם טוב יכול מאוד לעזור. הצילום שלי גורם לאנשים שיושבים מול אדריכל להתאהב בעבודת האדריכל ולרצות אותה, גם אם זו דירה פשוטה אבל מצולמת ברמת ביצוע מאוד גבוהה".
אסף פינצ'וק: "אפשר, אבל זה יצא פחות טוב, מבחינת תאורה, זוויות צילום ועוד. לרוב האנשים אין עדשות טובות. יכול להיות שיש לך כשרון טבעי, ואם הבית באמת מהמם אז זה יכול להיראות טוב. אבל צלם מקצועי יביא תוצאה יותר טובה. לא פעם אני בא לצלם אחרי שמישהו לא מקצועי צילם, וזה לא יצא כמו שהלקוח רצה".
עמית גרון: "אפשר, השאלה היא לאיזו תוצאה את רוצה להגיע. אני, כצלם אדריכלות, מביא איתי נקודת הסתכלות מקצועית. יש לי יכולת להבין את החלל ולתרגם אותו לפריים. אני יכול לראות את החלל, להפוך אותו לדו-מימד, שישדר תלת מימד אשר יעביר את המיוחדות של החלל שהאדריכל ניסה לייצר. הטרנספורמציה הזאת מאוד מסובכת. גם צלם מקצועי הוא לא בהכרח צלם אדריכלות, כי הוא לא עושה את זה באופן יומיומי".
"להיות צלם אדריכלות זה לא פיקניק" מסכם גרון, "צריך לקרות תהליך בין החלל לביני. אם התהליך הזה לא יקרה, התוצאה תהיה משעממת".
יכולים להגיע לתוצאה כזו לבד? (צילום: עמית גרון, אדריכלות: פז גרש אדריכלים)
