אלא שבבית פרטי בשטח של 400 מ"ר בהרצליה, שבו מתגוררים זוג ושלושת ילדיהם, היוקרה מקבלת משמעות מעט אחרת. כאן היא אינה מסתכמת במה שרואים, אלא באותה תחושה שקשה להסביר במילים: שהכול נמצא בדיוק במקום הנכון, שהחללים זורמים זה אל זה ושגם הפרטים הקטנים ביותר זכו למחשבה.
על התכנון ועיצוב הפנים הופקד מעצב הפנים מיכאל אוחיון, שבחר להתחיל דווקא במה שלא רואים בתמונות: התנועה בבית, הקשר בין החללים, כיווני המבט והאופן שבו בני המשפחה חיים ומתנהלים. רק לאחר מכן הגיעו הבחירות העיצוביות, מהחומרים והצבעים ועד לפרטי הנגרות והריהוט.
"הכול מתחיל מתכנון נכון", מסביר אוחיון. "לפני שבוחרים חומרים ורהיטים, צריך להבין את הבית ואת האנשים שחיים בו. איך הם נעים בין החללים, איפה הם אוהבים להתכנס, מה חשוב להם לראות ואיזו תחושה הם רוצים לקבל כשהם נכנסים הביתה. מבחינתי, העיצוב צריך לצמוח מתוך התכנון ולא להפך".
השפה שנבחרה לבית מבוססת על חיבור בין חומרים טבעיים לגיאומטריה עכשווית. גוני חול ים ואבן בהירים פוגשים עץ אגוז כהה, אפור עמוק ושחור, בעוד טקסטיל רך, צמחייה וצורות מעוגלות מכניסים חמימות ורכות. התוצאה היא בית מינימליסטי, אך כזה שאינו מרגיש קר או מנוכר. להפך, ככל שמתקדמים בו מגלים עוד שכבות, חיבורים ופרטים שמייצרים עניין.
אחד המהלכים המרכזיים בפרויקט היה טשטוש הגבולות בין הפנים לחוץ. החצר והבריכה אינן נתפסות כשטח נפרד, אלא כהמשך ישיר של חללי המגורים. לשם כך נבחרה שפה חומרית אחידה, המשלבת גוני אבן טבעיים, חיפויים בהירים ומשטחים בעלי מראה מינרלי, עם המשכיות גם לאזורי החוץ. הוויטרינות הגדולות מאפשרות לאור טבעי להציף את החללים, וכאשר הן נפתחות, נדמה שהסלון והחצר הופכים למרחב אחד.
המטבח, מבית מטבחי סמל, הוא אחד האלמנטים המשמעותיים ביותר בבית, ולא במקרה. אוחיון ביקש לייצר חלל שיתפקד כמטבח משפחתי פעיל, אך בו בזמן יהיה חלק בלתי נפרד מהאדריכלות של הקומה הציבורית. התוצאה היא מטבח בעל קווים ישרים ונקיים, חזיתות מוקפדות ואי ארוך ודומיננטי, שמעניק לחלל נוכחות כמעט פיסולית.
