קוסאמה לא הסתפקה ביצירת אמנות שאפשר להתבונן בה – היא יצרה חללים שאפשר להיכנס לתוכם, להיעלם בהם ולהרגיש לרגע חלק מאינסוף צבעוני. עבור עולם העיצוב, המורשת שלה גדולה הרבה יותר מהנקודות שהפכו לסימן ההיכר שלה.
יאיוי קוסאמה, מהאמניות החשובות והמזוהות ביותר של המאה ה־20 וה־21, הלכה לעולמה בגיל 97. על פי הודעת הסטודיו והמוזיאון הנושאים את שמה, קוסאמה נפטרה ב־14 באוגוסט 2026 בבית חולים בטוקיו. ההודעה על מותה פורסמה ב־27 באוגוסט. עד ימיה האחרונים, נמסר, היא המשיכה לצייר ולא הניחה את המכחול.
קשה לחשוב על אמנית שהצליחה ליצור שפה ויזואלית שקל כל כך לזהות בשבריר שנייה. נקודה אחת אולי אינה אומרת הרבה, אבל אלפי נקודות המכסות קיר, פסל, שמלה או חדר שלם הפכו אצל קוסאמה ליקום בפני עצמו. אליהן הצטרפו הדלעות המפורסמות, רשתות אינסופיות, צבעים עזים ובעיקר מראות – הרבה מאוד מראות – שהכפילו את העבודה, את הצופה ואת החלל עד שנדמה היה שאין להם סוף.
אבל קוסאמה מעולם לא עסקה רק בקישוט.
The Obliteration Room By Jakarta - Shutterstock
כשהאמנות יצאה מהמסגרת ונכנסה לחלל
אולי כאן טמון החיבור המיוחד שלה לעולמות האדריכלות ועיצוב הפנים. עוד הרבה לפני שהמושג "חוויה אימרסיבית" הפך למונח שגור בתערוכות, מלונות, חנויות ומסעדות, קוסאמה הבינה שהקירות, התקרה והרצפה אינם רק רקע ליצירת אמנות, הם יכולים להיות היצירה עצמה.
בחדרי המראות האינסופיים שלה אין כמעט משמעות לשאלה היכן מסתיימת העבודה והיכן מתחיל החלל. האור מוכפל שוב ושוב, המראות מעלימות את הגבולות והאדם שנכנס פנימה הופך בעצמו לחלק מהקומפוזיציה.
העיקרון הזה, שהיום נדמה כמעט מובן מאליו בעולם העיצוב, היה פורץ דרך: לא לעצב רק אובייקט, אלא לייצר חוויה שלמה.
מוזיאון תל אביב לאמנות, שבו הוצגה בשנים 2021–2022 הרטרוספקטיבה הגדולה הראשונה של קוסאמה בישראל, הגדיר בדיוק את האיכות הזאת בעבודתה: טשטוש הגבול בין האדם לבין העולם המקיף אותו ושאיפה להתפשטות עד אין קץ. התערוכה הקיפה כשמונה עשורים של יצירה והביאה לקהל הישראלי ציורים, פסלים ומיצבים אימרסיביים שלה.
