הדירה, בת כ־15 שנה, הייתה מיושנת וחסרת אופי, ובעלת הבית, אם חד־הורית לשני מתבגרים, ביקשה דבר אחד ברור: להרגיש בבית כמו במלון מפנק – אבל כזה שנעים באמת לחיות בו.
"היה חשוב לייצר בית נקי והרמוני, אבל לא קר", מסבירה כהן. "רצינו תחושה עוטפת ומזמינה, עם צבעוניות שקטה והרבה חמימות". לשם כך נבחרה פלטה של עץ, קשמיר, חול, פשתן ואבן, שחוזרת ברחבי הבית ומחברת בין החללים.
למעט חיבור חדר הרחצה הכללי עם אזור הכביסה, לא נהרסו קירות ולא שונתה חלוקת החדרים. דווקא משום שהסלון והמטבח אינם גדולים במיוחד, בחרה כהן שלא ליצור הפרדות ויזואליות אלא להתייחס אליהם כמקשה אחת. נגרות בהירה, תאורה חמה וריהוט בפרופורציות מדויקות מסייעים לחלל להרגיש פתוח ונינוח יותר.
אחד האתגרים המרכזיים היה המטבח. במקום להחליף אותו לחלוטין, נשמרה הנגרות הקיימת, החזיתות חודשו ונוספו יחידות אחסון עד התקרה. משטח העבודה, הכיור, הברז והאביזרים הוחלפו, והתוצאה היא מטבח שמרגיש חדש כמעט לחלוטין. גם פינת האוכל נשארה במקומה המקורי, אך קיבלה שולחן עגול וקומפקטי שמרכך את החלל ומאפשר תנועה נוחה.
