היא ביקשה מהן לעצב בית בקיבוץ בצפון. התשובה הראשונה הייתה "לא"

גם המגרש עצמו הכתיב בית שאינו מתגלה במבט ראשון. בשל הטופוגרפיה נכנסים אל הבית בקומת החדרים, ורק בהמשך יורדים אל המפלס שבו נמצאים המטבח, הסלון ופינת האוכל. מבחוץ הוא עשוי להיראות מאופק ופשוט יחסית, אך ככל שמתקדמים פנימה מתגלים הגובה, החללים והקשר בין שתי הקומות.

בלב הבית נמצא חלל ציבורי בעל תקרה כפולה, הכולל את הסלון ופינת האוכל. גרם המדרגות העובר בתוכו תוכנן לא רק כאמצעי מעבר אלא כאלמנט פיסולי בפני עצמו. הוא מתפקד כמעין גשר שממנו ניתן להשקיף אל פינת האוכל ומייצר קשר ויזואלי מתמיד בין שני מפלסי הבית.

אם צריך להגדיר את השפה העיצובית של הבית במילה אחת, זו כנראה Fusion. בני הזוג אוהבים צבע, פריטים שאספו לאורך השנים וחפצים בעלי אופי, ולא ביקשו בית שנראה כאילו יצא מקטלוג. האתגר היה לקחת את כל אלה ולחבר אותם למכלול אחד.

"אלה אנשים שמאוד אוהבים צבע. כשלקוח אוהב צבע, התפקיד שלנו הוא לא לקחת אותו ממנו, אלא לדעת איך להשתמש בו. צבעים חזקים יכולים מהר מאוד לקחת בית למקום ילדותי או למשהו שמתעייפים ממנו. החוכמה היא לתת להם מקום, אבל במינון ובשילובים הנכונים".

וכך נפגשים בבית אלמנטים שלכאורה מגיעים מעולמות שונים: מדרגות בעלות אופי תעשייתי, גופי תאורה מודרניים, שידות כפריות, ריהוט עכשווי, פריטי נגרות בהתאמה אישית ואוספים שנאספו ברחבי העולם. "זו הייתה למעשה עיקר העבודה בבית – לחבר סגנונות וצבעים שונים ולגרום להם להרגיש כאילו תמיד היו אמורים להיות יחד".

המטבח הוא אחת הדוגמאות הבולטות לכך. הוא משלב אופי כפרי עם קווים עכשוויים וצבע טורקיז נוכח, וכולל גם מקרר יין. הוויטרינה הגדולה שנפתחה במקום החלון המקורי מאפשרת לצאת ממנו ישירות לגינה ומכניסה את הירוק פנימה. בפינת האוכל הסמוכה נתלה גוף תאורה כתום שמוסיף כתם צבע נוסף לחלל.

"המטרה היא לא לגרום לכל הבתים להיראות כמוני, אלא להבין מי האנשים שגרים שם, מה הם אוהבים, ואז לקחת את זה למקום הכי טוב ומדויק שאפשר".

לצד המטבח תוכננה גם פינת משפחה פתוחה, ללא טלוויזיה. בני הזוג ביקשו להקדיש בתוך החלל הציבורי מקום שבו הילדים יוכלו לשחק ולהיות בקרבת ההורים, מבלי להיסגר בחדר נפרד. בסמוך לכניסה תוכננה גומחה ייעודית לנעליים עם ספסל ישיבה ואחסון למעילים – פתרון קטן שמותאם מאוד לחיי היום־יום של משפחה עם ילדים.

הצבע ממשיך גם אל שלושת חדרי הרחצה. באחד מהם חוזר הטורקיז שמופיע במטבח, וכך נוצרים קשרים בין חללים שאינם סמוכים זה לזה. הבחירות הצבעוניות נוכחות, אך מוקפות במשטחים רגועים ובחומרים טבעיים שמאזנים אותן.

גם בסוויטת ההורים ממשיך משחק הניגודים. תקרת קורות לבנה, אלמנט בעל אופי כפרי שמופיע גם באזור הסלון, פוגשת קווים מודרניים וצבעוניות מדודה. בחדר שולבו ארון וספרייה בגוון חמרה, שמייצרים חיבור חם אל רצפת הפרקט.

הריצוף ממשיך גם אל המרפסת באופן שמטשטש את הגבול בין הפנים לחוץ ומחזק את התחושה שהחדר אינו מסתיים בקו הוויטרינה. גם כאן השפה אינה כפרית לחלוטין ואינה מודרנית לחלוטין; היא בנויה מהמפגש ביניהן.

הנגרות משחקת תפקיד משמעותי גם בחלקים נוספים של הבית. חלק מהפריטים תוכננו בהתאמה אישית, בעוד אחרים – ובהם השידה שמתחת למדרגות – נרכשו בחו"ל. אפילו באזור דלת הכניסה שולבו אלמנטים קיימים בתוך נגרות חדשה, כך שפריטים פונקציונליים הופכים לחלק מהשפה העיצובית.

"כשמישהו באמת רוצה לעבוד איתך, מוצאים את הדרך שמתאימה לשני הצדדים", מסכמת הדס. "בסופו של דבר היה כאן הרבה רצון טוב, חיבור מצוין עם הלקוחות ועם אנשי המקצוע, וזה מה שאפשר לפרויקט הזה לקרות".