בתערוכת היחיד אלמלא מציגה לילי כהן פרח־יה עבודות שנוצרו במהלך שנה רוויית תמורות ותהפוכות. במרכז התערוכה עומדות דמויות נשיות הנבנות באמצעות קווי מתאר חופשיים, משטחי צבע, עלי זהב ורישום על גבי גיליונות נייר שקומטו ונפרשו מחדש.
קימוט וקיפול הם פרקטיקה מתמשכת בעבודתה של כהן פרח־יה. פעולה זו מקנה לנייר איכות חומרית פריכה, המעוררת כמיהה למגע, ומעבירה את הדימוי מן הדו־ממדיות של הציור אל הטקטיליות הנפחית של התבליט והפיסול. ברוח כתיבתו של ז׳יל דלז על הקפל, אפשר לראות בקימוט הנייר עיקרון צורני המארגן את החומר באמצעות לחץ, תנועה והשתנות. פרישתו מחדש אינה משיבה את הנייר אל מצבו הקודם, ופני השטח המקומטים נושאים את תולדות הפעולות שנעשו בו. הנייר מתפקד כעור פגיע וחדיר, הרושם מגע וזמן.
הסדרה המרכזית בתערוכה, "מלכות דעלמא", מונה 12 דמויות ארכיטיפיות. רבות מהן עוטות כתרים, הילות, קסדות ושריונות; אחרות אוחזות בחפצים. חלקן מייצגות את האמנית וחלקן מקבלות זהות משלהן. כתם זהב באזור בית החזה עובר כחוט השני ביניהן, כמוקד של פגיעות, אור וריכוז פנימי. הצבתן כקבוצה יוצרת מהלך שנפתח בנפילה ובהכרה במצב חדש, ומתקדם דרך תנוחות ומחוות עד לדמות החותמת, הנושאת מחווה של ניצחון – מחזור הנמשך אל מעבר לסופה של השנה.
לילי כהן פרח יה, יהיה ליבי תמים
