במלאת 21 שנים להתנתקות, וכמעט שלוש שנים לאירועי 7 באוקטובר, תערוכה חדשה במרחב 'בפנוכו' בתל אביב, חוזרת לסיפור גוש קטיף ולשאלות שממשיכות לטלטל את החברה הישראלית.
לראשונה: המרכז להנצחת מורשת גוף קטיף מציג במרכז ת"א מתוך שאיפה לקיים דיון קשוב, פתוח ומכבד של מגוון הדעות בחברה הישראלית
התערוכה "ברגישות ובנחישות", שתוצג ב"בפנוכו" – מרחב מארח מבית intu מקבוצת ריאליטי, מביאה למרכז תל אביב את סיפורו של גוש קטיף, מראשית ההתיישבות באזור, דרך חיי הקהילות שהתפתחו בו, ועד תוכנית ההתנתקות בשנת 2005 וההתמודדות עם השלכותיה בשנים שלאחר מכן.
היוזמה לתערוכה נולדה בעקבות פנייה של "בפנוכו" למרכז להנצחת מורשת גוש קטיף, מתוך רצון להביא למגוון קהלים בחברה הישראלית סיפור ישראלי טעון, שעבור חלקים שונים בחברה נתפס ונחווה באופן שונה לחלוטין, וליצור סביבו אפשרות למפגש קשוב ושיח מכבד ומעורר מחשבה.
התערוכה מבוססת בעיקר על צילומי עיתונות ותיעוד לאורך שנות קיומו של גוש קטיף, ובנויה כמסע בארבעה פרקים: "אחיזה", "התיישבות", "התנתקות" ו"התמודדות". היא חוזרת אל ראשית ההתיישבות, אל חיי הקהילה והחקלאות שהתפתחו במקום, אל המאבק הציבורי סביב תוכנית ההתנתקות, אל הפינוי עצמו ואל תהליכי השיקום והמשברים שבאו בעקבותיו.
אך נקודת המבט של התערוכה אינה מבקשת להישאר בשנת 2005. היא מבקשת לבחון כיצד רבות מהשאלות שעלו אז ממשיכות ללוות את ישראל גם היום, כמו למשל: היחסים שבין התיישבות לדמוקרטיה, גבולות המחאה והציות, אמון במערכת המשפט ובמוסדות המדינה, יחסי הצבא והחברה והיכולת של קבוצות שונות בישראל להכיר בכאבו של האחר גם כשהן אינן מסכימות איתו.
אירועי 7 באוקטובר והמלחמה בעזה החזירו לשיח הציבורי גם שאלות שנדמה היה כי הוכרעו עם ההתנתקות, ובראשן משמעות היציאה מרצועת עזה וההנחה כי ניתן יהיה להותיר אותה "מעבר לגדר". במקביל, המחאה הציבורית הסוערת של השנים האחרונות סביב השינויים במערכת המשפט העלתה מחדש שאלות על גבולות המחאה, סרבנות, ממלכתיות והיחסים שבין ציבור לבין מוסדות המדינה – שאלות שליוו גם את המאבק נגד ההתנתקות.
מבחינת מארגני התערוכה, דווקא החזרה אל התהליכים שהתרחשו אז מאפשרת להתבונן באופן רחב יותר בתהליכים שעברה החברה הישראלית מאז, לא מתוך ניסיון להכריע מחדש מי צדק, אלא מתוך ניסיון להבין כיצד נוצרו חלק מן הכאבים, התסכולים וחוסר האמון שממשיכים ללוות אותה.
עונת מעבר, לאה מרמורשטיין ירחי
האוצרת גלית ליטני, המגיעה מעולם הארכיאולוגיה ומנקודת מוצא שונה מזו של אנשי גוש קטיף, גיבשה עבור התערוכה שפה המבקשת לתווך את הסיפור גם לקהל שאינו מכיר אותו מקרוב. הדגש הוא על יצירת מרחב שמאפשר למבקרים להגיע עם סקרנות ועם נכונות להקשיב – גם כאשר נקודת המבט שלהם על ההתנתקות ועל מפעל ההתיישבות שונה.
לדברי הרב קובי בורנשטיין, מנהל התוכן במרכז להנצחת מורשת גוש קטיף:
"21 שנה אחרי ההתנתקות, סיפור גוש קטיף ממשיך להיות נוכח ורלוונטי בצמתים הערכיים המרכזיים של החברה הישראלית. זה אינו זיכרון שנשאר מאחור, אלא סיפור שממשיך להציף שאלות עמוקות על חברה, מדינה, אחריות ומנהיגות. עבור רבים זהו עדיין פצע פתוח, לא רק של המשפחות שנעקרו מבתיהן, אלא של החברה הישראלית כולה. דווקא מתוך המקום הזה, אנחנו מבקשים להביא את הסיפור, לאפשר מפגש והקשבה, ולפעול לריפוי ולחיבור."
לדברי אביטל חפר, מנהלת פרויקטי אימפקט בקבוצת ריאליטי :׳בפנוכו׳ נולד מתוך רצון ליצור מקום שבו אפשר לפגוש גם סיפורים מורכבים ושנויים במחלוקת, ולהביא מגוון דעות מכל קצווי הישראליות. דווקא בתקופה של קיטוב עמוק בחברה הישראלית, אנחנו מכוונים להפיק תכנים המקדמים שיח חברתי בריא, מכבד ומאחד, מקום שמאפשר להקשיב לסיפור של האחר ולהתמודד גם עם שאלות שאין עליהן תשובות פשוטות. הבחירה לעסוק בגוש קטיף נובעת בדיוק מהמקום הזה – לא כדי לפתוח מחדש את המחלוקת, אלא כדי לאפשר שיחה אחרת סביבה."
לצד התערוכה מתוכננת סדרת אירועי תוכן ושיח, שיבקשו להפגיש בין נקודות מבט שונות סביב גוש קטיף והשאלות שהוא מעורר בחברה הישראלית, תוך דגש על שיח מקשיב ומכבד.
בתערוכה יוצגו, בין היתר, צילומים של דרור ונונו, דבי רוזן, מירי צחי, גלדיס בלנק ורינה קסטלנובו, לצד היצירה "עונת מעבר" של לאה מרמורשטיין ירחי.
פרטי התערוכה
תאריך פתיחה: 3.9.26, 19:30-21:00
תאריך נעילה 3.10.26 :, 19:30-21:00
מיקום:
"בפנוכו" – מרחב מארח מבית intu מקבוצת ריאליטי, איתמר בן אב"י 9, תל אביב
*הכניסה ללא עלות
