חלונות שממסגרים את הנוף, ספסלים שמזמינים לעצור לידם, מרפסות שהופכות לגינות ופינות אינטימיות בין הצמחייה – לקראת השנה החדשה, אחת המגמות שכדאי במיוחד לקחת איתנו היא זו שמאפשרת לנו להביט החוצה, ובאותו הזמן גם קצת פנימה.
החיבור לטבע כבר אינו מסתכם בעציץ גדול בסלון, בשימוש בגוונים ירוקים או בבחירת חומרים "בהשראת הטבע". הטבע עצמו הפך בשנים האחרונות לגורם משמעותי בתכנון הבית – כזה שמשפיע על העמדת המבנה, גודל ומיקום הפתחים, הקשר בין הפנים לחוץ ואפילו על האופן שבו אנחנו ממקמים את הרהיטים.
מאחורי המגמה הזאת מסתתר גם צורך רגשי. בתוך שגרת חיים אינטנסיבית, אנחנו מחפשים בבית מקומות שמאפשרים לעצור. לא בהכרח חדר מדיטציה ייעודי או חלל שמנותק מכל השאר, אלא רגעים קטנים של שקט: ספסל רחב מתחת לחלון, כורסה שפונה אל עץ ולא אל מסך, פינת קריאה שטופת אור או מקום ישיבה עטוף בצמחייה.
בראש השנה, תקופה שמזוהה ממילא עם עצירה, מחשבה והתבוננות פנימה, החיבור הזה מקבל משמעות נוספת. אולי דווקא כדי להצליח להיכנס פנימה, אנחנו זקוקים ליותר אפשרויות להביט החוצה.
חלונות גרין סיל
הטבע כבר מזמן אינו משהו שמתחיל במקום שבו הבית נגמר", אומר האדריכל איתי אבירם. "מבחינתי, מערכת היחסים עם החוץ מתחילה כבר בהעמדת הבית על המגרש – בכיווני האור, במיקום הפתחים, במבטים שאנחנו מייצרים מתוך הבית ובשאלה מה אדם יראה כשהוא יושב בסלון, עובד, אוכל או מתעורר בבוקר".
לדבריו, השינוי המשמעותי הוא בכך שהנוף כבר אינו רק רקע לחלל. הוא הופך לחלק מהאדריכלות עצמה. "לפעמים עץ אחד שנמצא בדיוק בקו המבט יכול להיות משמעותי לחוויה יותר מאלמנט עיצובי גדול בתוך הבית. כשמתכננים את הפנים ואת החוץ יחד, נוצרת תחושה שהפנים יוצא והחוץ נכנס".
בתוך החיפוש אחר הקשר לחוץ, גם החלון משנה תפקיד. הוא כבר אינו נתפס רק כפתח שמכניס אור ואוויר, אלא כאלמנט שממסגר את מה שנמצא מעבר לו ומשפיע על האווירה בתוך הבית. בגרין סיל, המשווקת בישראל את מותג החלונות האמריקאי Andersen, רואים בשנים האחרונות את החשיבות הגוברת שמקבלים הפתחים בתכנון הבית..
