אבל אותם יתרונות בדיוק יכולים להפוך גם לאתגר עיצובי. איך גורמים לחלל גדול, גבוה ושקוף להרגיש כמו בית? בפרויקט בתל אביב, שתוכנן ועוצב על ידי מעצבת הפנים צביה קזיוף, התשובה נמצאת בחיבור מדויק בין חומרים, טקסטורות וצורות – ובמערכת של ניגודים שמלווה את הדירה כולה.
בדירה מתגוררים בני זוג שילדיהם כבר עזבו את הבית, שביקשו ליצור לעצמם סביבת מגורים חדשה המתאימה לפרק הנוכחי בחייהם. אחרי שנים של מגורים בבית פרטי גדול, הם בחרו לעבור לדירה במגדל תל־אביבי ולשנות לא רק כתובת אלא גם את אופן המגורים. במקום ריבוי חדרים ושטחים שמשרתים משפחה גדולה, הם ביקשו בית מרווח ונוח לשניים, שמאפשר גם לארח את הילדים והנכדים, ובעיקר מעניק מקום לאור, לנוף, לאמנות ולפריטים שאספו לאורך השנים.
הדירה משתרעת על פני כ־230 מ"ר, אך דווקא השטח הנדיב אפשר לקזיוף לבחור שלא למלא אותו. במקום לייצר מספר גדול של חדרים, היא השאירה חלק משמעותי ממנו פתוח והעניקה לכל פונקציה מרחב ונוכחות. התוצאה היא דירה שבה התחושה הראשונית אינה של מספר המטרים אלא של תנועה: החללים נפתחים זה אל זה, קווי המבט ארוכים והעין ממשיכה כמעט ללא הפרעה מחלק אחד של הבית למשנהו.
נקודת המוצא התכנונית הייתה מעטפת לא שגרתית. חלק מהדירה מעוגל, והקימור מלווה את המטבח, אזור האירוח, הסלון והמרפסת. במקום להתייחס אליו כאילוץ שיש להסתיר, קזיוף הפכה אותו לאחד האלמנטים שמגדירים את הבית.
