בתוך ארבעה שבועות נדרשו להתקבל כמעט כל ההחלטות המשמעותיות – מחלוקת החללים והמטבח ועד לחומרים, חדרי הרחצה, יחידת ההורים והחלל הציבורי. ואם זה לא מספיק, למשפחה הייתה בקשה מרכזית נוספת: הם אמנם רכשו פנטהאוז בבניין, אבל רצו להרגיש שהם חיים בבית פרטי.
עבור זוג ההורים ושלוש בנותיהם המתבגרות, החלום על בית פרטי לא היה קשור דווקא לגינה על הקרקע או לגג רעפים. הם חיפשו את מה שעומד מאחוריו – מרחב, חוץ משמעותי, אפשרות לארח, פרטיות לכל אחד מבני הבית ובמקביל אזורים שמחזירים את כולם להיות יחד. הפנטהאוז ביבנה, עם יחס כמעט יוצא דופן בין שטח הפנים לשטח החוץ, אפשר לרגב לתרגם את הרצונות האלה לבית שנמצא בקומה גבוהה אך מתנהל במובנים רבים כמו וילה.
לוח הזמנים הקצר הפך את תהליך התכנון לאינטנסיבי במיוחד. במקום חודשים של התלבטויות, חלופות וחזרה להחלטות קודמות, נדרש כאן סדר ברור של החלטות. בתוך כחודש נסגרו התכנון, החומרים והבחירות המרכזיות, והשיפוץ יצא לדרך זמן קצר לאחר מכן. בפרויקט בהיקף כזה, שבו שינוי במטבח יכול להשפיע על החשמל והתאורה והחלטה בחדר הרחצה משליכה על אינסטלציה וחיפויים, מהירות אינה יכולה לבוא במקום דיוק. להפך – ככל שלוח הזמנים מתקצר, כך גדלה החשיבות של קבלת החלטות בסדר הנכון.
