לפתוח, להאיר ולנשום: הבית הישן במתן שקיבל חיים חדשים

אחת הנקודות המאתגרות בבתים קיימים היא אותם אזורים שהאדריכלות המקורית הותירה מאחור – פינות, נישות או שטחים שקשה לכאורה למצוא להם שימוש. במקרה הזה היה זה השטח שמתחת לגרם המדרגות. במקום לנסות להסתיר אותו, זליג החליטה להפוך אותו לחלק משמעותי מהסלון ולמקם בו את קיר הטלוויזיה.

הגיאומטריה של המדרגות הכתיבה את מבנה האלמנט, וחיפוי העץ מדגיש אותה ומכניס לחלל חמימות. בחלק התחתון שולבה נגרות לבנה שמספקת אחסון, אך נטמעת בקיר ואינה מייצרת עומס חזותי. כך, האזור שעלול היה להפוך לשטח מת הפך לאחד האלמנטים המזוהים ביותר בחלל הציבורי.

"אני מאוד אוהבת לעבוד עם מה שהבית נותן לנו", מסבירה זליג. "השטח שמתחת למדרגות נתפס לעיתים כבעיה שצריך לפתור, אבל כאן הבנו שהוא יכול להפוך למוקד. ברגע שהפונקציה והאסתטיקה מתחברות, האילוץ כבר לא נראה כמו אילוץ."

גם המטבח ממשיך את אותו עיקרון. החזיתות הלבנות והקווים הנקיים שומרים על התחושה המוארת והרגועה של החלל הציבורי, בעוד נישות העץ הפתוחות מכניסות חמימות ושוברות את האחידות במידה הנכונה. אור טבעי שנכנס דרך החלון מלווה את אזור העבודה, והמערך כולו תוכנן סביב שימוש יומיומי יעיל ונוח. אין כאן ניסיון להפוך את המטבח לאובייקט ראוותני; להפך, הוא נועד להשתלב בבית ולהיות חלק טבעי ממנו.

לצד החלל הציבורי המרכזי תוכנן גם חדר משפחה, שמספק לבני הבית אזור אינטימי ולא פורמלי יותר לישיבה, צפייה משותפת וזמן משפחתי. גם בו ממשיכים חומרי הבית והנגרות המותאמת אישית, אך התחושה מעט רכה ומשוחררת יותר.

אחד הפתרונות המעניינים בבית נמצא דווקא בסוויטת ההורים. זליג ביקשה לייצר בתוך החדר חלוקה ברורה בין אזור השינה לבין אזור ההתארגנות והאיפור, אך מבלי להקטין אותו באמצעות קירות. הפתרון היה אלמנט נגרות מחופה עץ שמתפקד כמחיצה, ובמקביל משלב קונסולה ומראה. כך נוצרה הפרדה שמעניקה לכל פונקציה מקום משלה ובו בזמן שומרת על האור, הרצף ותחושת המרחב.

"המטרה הייתה ליצור תחושה של סוויטה ולא של חדר שמחולק לכמה חדרונים", מסבירה זליג. "המחיצה נותנת פרטיות ומגדירה את אזור ההתארגנות, אבל היא עצמה גם פריט עיצובי ופונקציונלי. מבחינתי זה המקום שבו תכנון טוב באמת בא לידי ביטוי – כשאותו אלמנט יודע לעשות כמה דברים בו זמנית."

הנגרות המותאמת ממשיכה גם בארון הגדול, שדלתותיו בעלות מראה טבעי וטקסטורה של ראטן. לצד העץ, הטקסטיל הרך והגוונים הבהירים מתקבלת סוויטה שקטה, חמימה ומעט בוהמית, אך כזו שנשארת נאמנה לשפה הנקייה של יתר הבית.

חדר הרחצה ממשיך את הקו המאופק. גוני אפור בהירים משמשים כרקע לנגרות כהה יותר, והמפגש ביניהם יוצר מראה מודרני ואלגנטי ללא ריבוי של חומרים וצבעים. גם כאן הפונקציונליות היא חלק בלתי נפרד מהשפה העיצובית, והחלל תוכנן כך שיהיה נוח לשימוש לא פחות משהוא אסתטי.