כך היה בבית הזה ביישוב קטן ליד מודיעין. כבר בביקור הראשון היה ברור שהפוטנציאל קיים: מבנה בן שתי קומות בשטח של כ-200 מ"ר, מוקף גינה נדיבה, אך כזה שאיבד לאורך השנים את הקשר שבין הפנים לחוץ. החללים היו סגורים וכבדים, האור הטבעי התקשה לחדור פנימה, והבית לא הצליח ליהנות מהנכס המשמעותי ביותר שלו – הסביבה הירוקה שעוטפת אותו.
הדימוי שליווה אותי לאורך התהליך היה "סינדרלה". לא משום שרצינו ליצור בית ראוותני, אלא משום שמתחת לשכבות התכנון הישנות הסתתר בית בעל פוטנציאל יוצא דופן, שחיכה לחשיפה מחודשת.
התהליך נעשה בשיתוף פעולה הדוק עם בעלות הבית ,זוג נשים המגדלות שלושה ילדים ועם אמה של אחת מהן, אשת ניהול פרויקטים מנוסה, שהייתה שותפה פעילה וחשובה לאורך הדרך. החיבור בין צרכים משפחתיים ברורים, מעורבות גבוהה ואמון מקצועי אפשר קבלת החלטות משמעותיות שהובילו את הפרויקט קדימה.
המהלך התכנוני המרכזי התמקד בפתיחת הבית אל האור ואל הגינה. קירות מסיביים הוסרו לטובת פתחים רחבים וחזיתות זכוכית בפרופיל פלדה שחור, הממסגרות את הנוף ומטשטשות את הגבול שבין פנים לחוץ. כך נוצר חלל ציבורי פתוח, מואר וזורם, המאפשר קשר רציף בין אזורי המגורים לבין החצר.
