אירוח, שברובו מתמקד בשבתות ובחגים, הכתיב לאדריכלית ליאת דנקנר תפישה שונה בעיצוב המרחב החברתי, בניגוד למקובל היום, המטבח אומנם פתוח לפינת אוכל ולפינת ישיבה פרטית אך מורחק מהסלון ומפינת האוכל החגיגית. דבורה המלי, מעצבת הפנים של הפרויקט, השלימה את התפישה עם עיצוב מלאה רוך
מדרך עשוי אריחי בטון גדולים מקיף את מעטפת הבית המחופה בלבנים אפורות מפירוק ומהווה רקע לפתחים השחורים. בכניסה לבית, הרושם שהתקבל ממראה המעטפת מקבל תשובה מגרם מדרגות דומיננטי העולה מקומת המרתף אשר בו עוצבו בין יתר החללים, חדרי שינה לאורחים, שמפאת קדושת שבת וחג, נשארים ללון, ומגיע עד לקומה העליונה ולעליית הגג, בהן מוקמו חדרי השינה הפרטיים של הדיירים.
בקומה האמצעית, המבואה לבית מפרידה בין שני חלקיה של קומת הכניסה. מצד אחד ממוקם המטבח שעוצב על פי כללי הכשרות הנדרשים, ובצמוד אליו פינת אוכל ופינת ישיבה עם טלוויזיה, שני אזורים פרטיים שנועדו למשפחה. במרכז הקומה המתנשא לגובה כפול, כלולים שירותי האורחים, משרד ביתי, והמדרגות העשויות עץ, על בסיס מסגרות ברזל שחור, ובולטות על רקע קיר הלבנים מפירוק שמאחוריו מוסתרת מעלית.
הצד השני של הקומה מוקדש כולו לאורחים המגיעים לחגוג יחד עם הדיירים בשבתות ובחגים. פינת הישיבה בסלון הותאמה לישיבה בצוותא ובפינת האוכל שולחן גדול מוכן ומזומן לארוחות ברוכות בסועדים רבים. הפסנתר שניצב בצמוד לאחד מקירות הסלון ויצירות אמנות שתלויות על הקירות מוסיפים לאווירה משפחתית, תרבותית וחמימה המשתלבת בסגנון האדריכלות המודרני.
