מכת שמש (Sunburn)

כל ציור בתערוכה מוקדש לאיזון השברירי והיפה הזה, שבו המקומי והמיובא ממשיכים לשנות זה את זה ללא סוף, אך לא ללא השלכות. צ׳רטי שטיין שואלת מה משמעותו של להיות ״פולש״, ומציעה לחשוב על העולם דרך רעיון האלוסטזיס, יציבות באמצעות שינוי, במקום דרך תפיסות קבועות של הומאוסטזיס ושיווי משקל יציב.
בתוך עולם זה, האנושות אינה ניצבת מחוץ לטבע אלא פועלת כחלק ממנו. העבודות עוסקות לא רק בשבריריות האיזון, אלא גם באחריות האנושית כלפי המערכות החיות והמגוון שאנו ממשיכים לעצב, לפגוע ולשנות. כל פעולה של צריכה, ייבוא או ניצול משאבים מייצרת תגובת שרשרת רחבה בהרבה מכפי שהעין מסוגלת לראות.
התערוכה מציעה מבט איטי, כמעט מדיטטיבי, על האופן שבו חיים, שינוי, יופי והתחדשות מתקיימים בו זמנית. בעולמה של צ׳רטי שטיין, מיתולוגיה וביולוגיה פועלות כשפות משלימות. אור, חושך, צמיחה וצריכה זורמים בין העבודות כמצבים שונים של אותו גוף.
זהו עולם שבו כבר אין גבול ברור בין האנושי ללא־אנושי, בין הקדוש לארצי, בין העבר לעתיד. מה שנותר הוא ההכרה בקשרים הבלתי נראים המחברים בין כל צורות החיים, ובשבריריותם של האיזונים המקיימים אותן.