בתחושה של שליחות שמטרתה הייתה לקדם את העיצוב בישראל ולסלול דרך ליצירת עיצוב פנים ישראלי, חדוה השקיעה לילות כימים בהפקת מגזין מודפס ברמה הגבוהה ביותר שלא נפלה כהוא זה ממגזינים ברחבי העולם. היא הקפידה על תוכן איכותי, נתנה במה למעצבים ומעצבות, שחלקם דאז היו בראשית דרכם המקצועית והיום הם שולטים בכיפה. באמצעות ידע וניסיון בשיווק ובעיקר שיווק ישיר, שבאותם ימים נעשו בדרכים שונות מהיום כי על רשתות חברתיות גם לא חלמו, תוך זמן קצר, למגזין "בניין ודיור" היו עשרות אלפי מנויים, אלפי קונים ולפי נתוני סקר מדיה, מאות אלפי קוראים. השפעתו של המגזין הייתה רחבה, שנה אחרי שנה ניתן היה לזהות התפתחות איטית אך עקבית של עיצוב הפנים בישראל. כשהמודעות לעיצוב פנים הולכת וגוברת משנה לשנה. ההוכחה לכך ניכרה בדירות, בבתים, במשרדים, בתי קפה ובמסעדות.
חלון לשירת דבורה אקריליק על קנווס 100X100
לאורך כל השנים, עת כיהנה כעורכת המגזין, דאגה חדווה לדרבן ולעודד את המעצבים והמעצבות לשני דברים עיקריים. האחד, ייחודיות. שכל פרויקט חדש יהיה שונה מקודמו, כשהשוני מובלט באמצעות התאמת הפרויקט לאופיים של הדיירים או המשתמשים. השני, שילוב אומנות מקורית בעיצוב הפנים פרי יצירתם של ציירים, פסלים וצלמים ישראליים. אמצעי נוסף ליצירת ייחודיות. וזאת לא בכדי. כי אומנות מקורית, שנבחרה לטעמם של הדיירים ושכמותה אי אפשר לראות באף בית אחר, מעבה ומחזקת את הקשר של הדיירים לביתם, מעוררת את גאוותם ויוצרת נקודת עניין ותוכן הרבה יותר מתוספת צבע בלבד.
