היא מציינת ארבעה עשורים של עשייה פמיניסטית בהובלת שדולת הנשים בישראל, ומציעה מבט עכשווי על משמעותה של נוכחות נשית – חברתית, פוליטית וגופנית במציאות הישראלית המורכבת.
ב'בפנוכו' – מרחב מארח מבית intu ריאליטי – יוצגו עבודות של 43 אמניות עכשוויות המבקשות להרהר בשאלה: מה זה אומר להיות "נוכחת" כאישה בישראל של היום?
במשך ארבעים שנה פועלת שדולת הנשים בנקודת המפגש שבין חוק, מדיניות ופעילות ציבורית, תוך קידום שוויון מגדרי באמצעות נוכחות מתמדת במוקדי הכוח. התערוכה הנוכחית מציבה במרכז את חוויית החיים עצמה – ושואלת מה כבר השתנה, ומה עוד אפשרי לשנות עבור נשים כיום.
"נראית. נשמעת. נוכחת" דוחה את התפיסה של נרטיב נשי יחיד. במקום זאת היא מציגה נשיות כמצב דינמי, הנבנה מתוך משא ומתן מתמשך: בין החוק הכתוב לציפיות חברתיות לא-כתובות, בין המרחב הפרטי לדרישות החיים הציבוריים, ובין הגדרות שמוטלות מבחוץ לזהויות הנבחרות מתוך הגדרה עצמית.
הילה קרוגמן כדי Lavender Screen
התערוכה מעלה שאלות בוערות שעל סדר היום: מי מגדיר את גבולותיהן של נשים – ולמי יש הכוח לשרטט אותם מחדש? אילו תפקידים נשים מאמצות מרצון, ואילו הן הודפות או נוטשות? כיצד קולות אינדיבידואליים מצליחים להישמע בתוך מציאות של אזעקות, חוסר יציבות ומשברים מצטברים?
בין העבודות:
העבודות בתערוכה נטועות ב"כאן ועכשיו". הן עוסקות בעבודה ובטיפול (Care), בגוף כאתר של זיכרון ופוליטיקה, בהיסטוריות משפחתיות ובמשא ומתן היומיומי שמאפשר הישרדות ובחירה. במקום מחוות מופשטות, התערוכה מעמידה במרכז נוכחות חומרית, ניסיון חיים ודיוק רגשי.
לדברי אוצרת התערוכה, פולינה ליאחוביצקי: "התערוכה מציעה מרחב משותף שבו הממדים האישיים, הקהילתיים והפוליטיים נפגשים. היא מאפשרת למספר חוויות להתקיים זו לצד זו מבלי לשטח את ההבדלים ביניהן, ומציבה את הראות ואת הקול כפעולות של התמדה. נוכחות אינה מצב סטטי, אלא פעולה מתמשכת – של תביעת מקום, ניסוח חוויה ועיצוב הקרקע שעליה אנו עומדות".
התערוכה מציגה עבודות במגוון רחב של מדיות, ביניהן ציור, פיסול, צילום, מיצב, וידאו, טקסטיל, סאונד, טקסט ופרקטיקות דיגיטליות.
