פותחים דלת לתעשייה: הנגר שהתחיל את דרכו מתחת למים

מי אני: "קאי צור, בן 36. גדלתי ביפו ושם אני חי ופועל גם עכשיו. מאז שאני זוכר את עצמי אהבתי להתעסק עם חומרים וליצור דברים. בצבא שירתי בחיל הים, ביחידה למשימות תת-ימיות, ותפקידי היה לבצע עבודות ריתוך מתחת למים. מהשירות לקחתי שתי תשוקות גדולות – גלישה ומסגרות. עד היום אני מקפיד לגלוש מתי שאפשר, ואת המסגרות הפכתי למקצוע שלי".

העסק שלי: "אני מנהל סדנת בוטיק לנגרות, שנמצאת בלב שוק הפשפשים ונותנת שירות לאדריכלים ומעצבי פנים. הסדנה היא one stop shop, ומאפשרת לייצר עבודות נגרות ורתכות לפי הזמנה ובמקום אחד. המקום הוא לא בדיוק נגריה ולא בדיוק מסגרייה, אלא חלל שיודע להשתנות בהתאם לצורך. כל הדברים בסדנה ניתנים להזזה, וכך אפשר לעבור מעבודה בעץ לעבודה בברזל או בזכוכית במהירות ובקלות".

כך אני מתחיל את יום העבודה: "מתעורר מוקדם, משתדל ללכת לשחות בים, קפה, טיול עם הכלבה – ויאללה לעבודה".

הצ'אנס הראשון שלי: "אחרי שהשתחררתי עבדתי בבר תל אביבי, ושם הבחינו בכישורים שלי וניצלו אותם – זה התחיל מעבודות קטנות  והסתיים בזה שבניתי להם בר חדש. במקביל עברתי תאונת צלילה שאילצה אותי לזנוח את התחום, וכך מצאתי את עצמי ממשיך עם עבודות הבנייה והיצירה מעל המים".

מוצר הדגל שלי: אין לי מוצר דגל אחד. אני מייצר מגוון רחב של מוצרים – החל מספריות ברזל, דרך מתקני תצוגה, מטבחים ועד פרופיל בלגי. מכיוון שהעבודה מגיעה מהזמנות חיצוניות, הייחוד של הסדנה לא מתבטא בליין מוצרים, אלא בגישה לכל פרויקט. במובן הזה, מוצר הדגל שלי הוא הדגש על נגרות באיכות הכי גבוהה שיש, והתעקשות לעבוד עם הספקים הכי טובים בכל תחום".

מקור ההשראה שלי: "בפרויקטים מוזמנים ההשראה נמצאת בצד של הלקוח. רוב הלקוחות שמגיעים אלי, מכיוון שהם אדריכלים ומעצבי פנים, יודעים בדיוק מה הם רוצים. אם הם רוצים עיצוב נקי, אז ההשפעות יהיו עיצוב נורדי למשל. על מנת שהם יהיו שלמים עם המוצר הסופי, חשוב לי שהם יהיו שותפים בתהליך קבלת ההחלטות. כשאני יוצר עבור עצמי לעומת זאת, אני חושב שעיקר ההשפעה מגיעה מהאנשים סביבי".

חומרי הגלם שלי: "ברזל ועץ. השמים הם הגבול כשזה נוגע לשני החומרים האלה".

כדי לא ללכת לאיבוד: "אני מזכיר לעצמי שבסופ"ש אפשר לצאת לעוד טיול".

כשהייתי קטן רציתי להיות: "גולש – לא לעבוד קשה, רק להיות על הגלים כל הזמן. אני עדיין חולם לערוק עוד כמה שנים לאינדונזיה".

אני תמיד אומר: "חוטבים עצים, עפים שבבים".

השיעור הכי חשוב שלמדתי בעבודה: "תמדוד פעמיים – תחתוך פעם אחת".

להיות עצמאי זה: "סוג של הפרעה. כל הזמן רצים לי בראש כל כך הרבה פרויקטים ומשימות שאני חייב לתקתק, אבל אני נהנה מזה. באופי שלי אני מאד משימת וחייב לסיים כל דבר שהתחלתי".

בעוד 5 שנים: "אני מקווה להיות בדיוק באותו מקום, רק עם סדנה גדולה יותר, ואולי מחוץ לעיר עם ירוק בעניים וקצת מרחב להתעסק בשטויות שלי".