מי אני: אייתן גייר, בן 47, נשוי + 3, מתגורר במושב ניר צבי, במקור מרמלה. אמן עץ ומתכת, שעוסק בשיפוץ ועיצוב רכבי וינטג' לתצוגה ולאירועים, ומקיים סדנאות לריהוט וגופי תאורה מחלקי מכוניות ישנים. את דרכו המקצועית התחיל כבונה תפאורות לאירועים, כשהחיבה למכוניות ישנות הייתה בגדר תחביב. בשנים האחרונות, לאחר שהתוודע לריקשות באירופה המשמשות כעמדות מזון בבתי קפה, הלך אחר הלב והחליט לייבא את הרעיון לארץ. גייר פתח בקיבוץ חולדה סטודיו-סדנה לשיפוץ ועיצוב מכוניות ישנות לפי קונספטים, וכיום הוא משכיר אותן לאירועים.
מוצר הדגל: מכונית ישנה משופצת ומעוצבת. "לא מדובר במכוניות שנוסעות, אלא במכוניות ללא רישוי, שהיו זרוקות בצידי הדרכים, בחצרות ובקיבוצים, ואני אוסף אותן כגרוטאות ומחיה אותן".
צילום: תומר פולטין
מה רצית להיות כשתהיה גדול: "נהג מרוצים. כשבגרתי גם למדתי מכונאות רכב".
הצ'אנס הראשון ניתן לי: "באירוע של חברת גולדסטאר, כשעיצבתי להם ריקשה. זה יצר באזז, אנשים התלהבו. קניתי עוד אחת ועוד אחת, עד שנהיה לי צי של מכוניות".
ההורים שלי תמיד אומרים: "לנסות, להעז ולא להתייאש. גם כשעברתי תקופות קשות, לא הפסקתי ללכת אחר החלומות שלי. כשהייתי בתחום ההפקות התובעני עם עבודה מסביב לשעון, סבלתי, עד שהחלטתי לסגור את העסק, לפטר את העובדים ולבנות משהו שאני אוהב ממכוניות. יצאתי מהשוק, נפגעתי כלכלית אבל לא הרמתי ידיים. בסוף זה תפס".
צילום: חיים אפריאט
הדבר הראשון שאני עושה כשאני מגיע לסטודיו: "מדליק מוזיקה ומכין קפה. מוזיקה היא חלק מהעבודה שלי. אחר כך אני מקיים ישיבת בוקר עם שני העובדים שלי".
כך נראה שולחן העבודה שלי: "שולחן ברזל שעליו כנף של רכב או גוף תאורה שאני עובד עליו. כלי העבודה תלויים על הקירות מסביב בסדר ובדיוק".
משתדל לא ללכת לאיבוד בין ההזמנות בעזרת: "לוח מחיק עם משימות שבועיות".
איתן גייר. צילום: דנה ישראלי
את ההשראה שלי אני מוצא: "בפינטרסט וברחבי הרשת. תחום מכוניות האוכל מאוד מפותח באירופה, ואני לא ממציא כלום, רק משכלל, מייעל ומעלה את הרף. כבר עשיתי רנו עם מערכת גריל פחמים בעלת 26 שיפודים ממונעים ושיפוד גדול לשווארמה, יצרתי עמדת קפה, עמדת די.ג'יי, ורכב ג'קוזי אמריקאי עם מקרר בירות ותאורה".
את חומרי הגלם שלי אני מוצא: "מכוניות רקובות בחוץ. לא נשארו כמעט מכוניות ישנות, כי הן עברו לגריטה. לוקח לי חצי שנה להכין אוטו ממוצע עם אלפי שעות עבודה. אנחנו מנקים ומחליפים כל מה שצריך ומזמינים חלקי חילוף באיביי".
מוצר מחלקי רכב. צילום: מיכל גורביץ
השיעור החשוב שלמדתי מאז שהתחלתי את העסק: "לשחרר מהפרפקציוניזם והקפדנות שלי. בענף האירועים לא מעריכים את זה, ורכב שרוט יתקבל יפה כמו רכב שאינו שרוט".
הכי קשה בלהיות אדון לעצמך: "לדעת לשים גבולות. העבודה על המכוניות כיפית ושואבת, ואני צריך לדעת לעשות סטופ וללכת הביתה כדי להיות עם המשפחה".
צילום: תומר פולטין
כמעט התייאשתי: "כשהרגשתי שקפצתי מעל יכולותיי, כי השקעתי במיזם הזה מאות אלפי שקלים. יצאתי עם כמה מכוניות מיוחדות ברף מחיר גבוה, והשוק בארץ עדיין לא היה מוכן לשלם את הסכומים האלה. אם זה היה בחו"ל, הייתי במקום אחר לגמרי, אבל עם הזמן למדתי להתנהל עם תשלומים של חברות, עד שיישרתי קו".
לא יודעים עליי, אבל: "אני אוהב לתת בסתר לעמותות".
צילום: יח"צ
בעוד חמש שנים: "אפרוץ עם המיזם שלי לענף המלונאות בחו"ל".
הייתי נותן מכונית אוטו גלידה משופצת במתנה: "למחלקה אונקולוגית בבית חולים, כדי שתעשה לילדים פאן".
