פותחים דלת לתעשייה: האישה שמוציאה את הניצוץ מהברזל

מי אני: מירב רינגל, 36, נשואה לעידן ואמא ליוני, אביב ואמה. מתגוררת בחולון, במקור מתל אביב, בעלים ומקימת "גליפס עיצוב במתכת", לייצור אמנות לקיר, אביזרים ורהיטים עם טאץ' אורבני, מוצרי custom made לאדריכלים ומעצבים – ריהוט, מידוף, מחיצות ומשרביות, וגם תכשיטים. "שואלים אותי 'איך את עושה כל כך הרבה דברים', ואני עונה שיש בי רעב לנסות הכול, לנסות ולחקור, לא לחיות בשחור ולבן, אלא בצבעים. אני מבינה כמה הזמן שלנו כאן קצר, ורוצה למצות הכול ולעשות מה שאני אוהבת ולמי שאני אוהבת".

 

WALL-ART של קומבינציית קקטוסים ו-PLANTS

 

עידן, בן הזוג, מנהל  את מפעל המתכת המשפחתי בחולון, בו נעשה הייצור של גליפס. "הסטודיו לעיצוב הוסיף צבע ועניין לכולם. אומנם אני פרפקציוניסטית לא קטנה ודורשת מעצמי ומאחרים, והעשייה העיצובית מוסיפה למפעל תוכן חדש". קודם לכן ניהלה מירב גן במשרד החינוך, אך הרגישה שזה לא זה. "מרגע שגיליתי את הניצוץ שביצירה, לא יכולתי להפסיק, והעבודה היא הבילוי הכי גדול". בהתחלה היא ידעה שתקים מותג, ואת המונח "גליפס" שאבה מתחום העיצוב, שכן משמעותו חיתוך צורני של אות, סמל או תו.

 

עבודה היא הבילוי הכי גדול

 

מוצר הדגל: "אין דבר כזה אצלי מוצר דגל. כולם היו בניי. יכול להיות שזה בגלל שאני עושה המון ומחדשת כל הזמן, וגם כי כל מוצר שאני יוצרת חשוב ויקר לי והוא סוג של בריאה".

 

מה רצית להיות כשתהיי גדולה: "אהבה לאסתטיקה בערה בי תמיד. הקמת העסק הוכיחה לי שאני יכולה ולימדה אותי המון על עצמי. אני לא האדם שהייתי, ואני בטוחה שעוד כמה שנים לא אהיה האדם שאני כיום. כל עסק, במיוחד בתחום העיצוב, מכריח להיות כל הזמן בתנועה".

 

קקטוסים אחרי החיתוך

 

 

הצ'אנס הראשון ניתן לי: "על ידי האנשים הקרובים אליי, שאפשרו לי לנסות, גם אם בהתחלה לא הבינו מה אני רוצה מהם, ואיזה סיכוי יש לזה, וזה דבר אדיר. אני מודה להם עד מאוד, וכמובן מודה גם על המתנה האדירה שניתנה לי במפעל – מצע אידיאלי לחזון ולחלומות שלי".

 

ההורים שלי תמיד אומרים: "לא לוותר, בעיקר לא לעצמי. מגיל מאוד צעיר הייתי צריכה להתמודד עם אתגרים משפחתיים גדולים, וייאמר לזכותם שאני פייטרית".

 

מירב רינגל. " לא משעמם איתי דקה"

 

 

הדבר הראשון שאני עושה כשאני מגיעה לסטודיו: "מדליקה את האור ואז גם משהו בתוכי נדלק. אני  מרגישה שהגעתי הביתה. אחר כך מתחיל האטרף של המשימות, פגישות, טלפונים ומה לא".

 

כך נראה שולחן העבודה בסטודיו שלי: "הוא נראה קצת כמו הראש שלי. מחברת מטלות, הרבה פתקים, כמו המחשבות שלי על רעיונות ומשימות שרצים באוטוסטרדה, מוצרים שעיצבתי וכוס קפה שמתחלפת. צריכה להוריד קצת בקפה".

 

המפעל המשפחתי הוא מצע לחלומות

 

משתדלת לא ללכת לאיבוד בין ההזמנות: "לקח לי זמן לתעל ולארגן את ההזמנות. היום הכול ממוחשב וגם מודפס בתיקייה מיוחדת, ומופרד להזמנות בייצור מיוחד ללקוחות, לבין הזמנות של מוצרים באתר של גליפס. על הלוחות המגנטיים שעיצבתי תלויים בעיקר משפטי השראה. אני פריקית של מילים ושל השראות".

 

את ההשראה שלי אני מוצאת: "בכל מיני דברים. היצירה שלי מורכבת כמו תשבץ או מגדל לגו שנבנה מכל מיני חלקים ובסוף יוצר דבר חדש. יש לי חוש אסתטיקה מדויק ועם הזמן למדתי לסמוך עליו. כמעט כל דבר שאני עושה מונע ממשמעות מסוימת. תמונות הברזל בחיתוך לייזר של  X ו-Y, למשל, הם כרומוזומי המין, זכר ונקבה, סימבוליזציה לחיים, מהם אנו בנויים, והם מסמלים את הצורך שלנו אחד בשני ואת המורכבות והפשטות שלנו".

 

סימבוליזציה לחיים, מהם אנו בנויים

 

את חומרי הגלם שלי אני מוצאת: "בברזל. העולם שלי מתרכז בחומר הזה, והוא עדיין אינסופי. שואלים אותי למה אני לא מתנסה בחומרים אחרים, ואני אומרת שיש כל כך הרבה אפשרויות בברזל, ואני לא מספיקה לחקור אלפית מהם".

 

השיעור החשוב שלמדתי מאז שהתחלתי את העסק: "אין מי שישווק יותר טוב את העסק ממי שיוצר אותו. לחיבור מהבטן אין תחליף".

 

עץ בשילוב מדפים ממתכת בשיתוף עם "קסטיאל"

 

 

הכי קשה בלהיות אדון לעצמך: "מילא אדון לעצמי, אבל אני אדון קשוח. אין אצלי לעגל פינות. מצד שני, לא הייתי מוותרת על זה לרגע".

 

 

כמעט התייאשתי: "נכון שהיו עליות ומורדות, אמוציות ותסכולים. אבל ייאוש זה לא משהו שנמצא בסיסטם שלי. יש הרבה שבילים להגיע למטרה אחת, ואם לא הולך לי באחד, אחשב מסלול מחדש".

 

הברזל הוא חומר אינסופי

 

 

לא יודעים עליי, אבל: "דווקא בעידן החשוף הזה, שבו כולם רוצים לדעת ולשתף בלי סוף, אני מנסה ללכת על החבל הדק ולהשאיר קצת מסתוריות. זה יפה בעיניי".

 

בעוד חמש שנים: "לחלומות שלי יש נטייה להתעדכן ולעלות כל הזמן, ויש המון. למרות זאת אני מעדיפה לעשות הרבה ולצאת פחות ביומרות. נדבר בעוד חמש שנים ונדע".

 

זר מוחלד. יופי ואצילות

 

הייתי נותנת זר מוחלד במתנה: "לפאולה נבונה, שהיא מודל בשבילי. נבונה הגיחה מהשוליים ולא מהממסד העיצובי. הסגנון שלה מתאפיין בחוסר סגנון מובהק, באקלקטיות ובעשייה וחידוש בלתי פוסק. אפשר להגיד עליה שהיא יודעת לקחת חול ולעשות ממנו זהב, בעוד שיש כאלה שלוקחים זהב ועושים ממנו חול. וכל זה בפשטות ובלי להזיע. הזר המוחלד מסמל יופי ואצילות אותנטית".

 

כל התמונות מעוצבות עם ספייסרים המרחיקים אותם מהקיר ויוצרים מראה תלת ממדי ומשחק של אור וצל

 

 

שילוב פריטים בחדר ילדים