פותחים דלת לתעשייה: האמנית ששוזרת פרחים עם קרמיקה

מי אני: מיכל גלברד, נשואה + 3 ילדים, מתגוררת ברמת אפעל, במקור מראשל"צ. בעלת סטודיו לקדרות, שבכל עבודותיה משולבות אהבותיה לכלים ולצמחים היוצרות אובייקט אינטגרלי שמשתנה מעונה לעונה. מיכל יוצרת כלים שימושיים וכלי נוי באובניים ובבניית יד: קדרות, קערות, ספלים, אגרטלים, קערות גדולות, צלחות הגשה ועוד. הסטודיו שלה ממוקם במחסן, בשטח השייך למשתלה בכפר אז"ר, ושם היא גם מלמדת קדרות ועובדת על עיצוב אירועים עם כלי הקרמיקה והפרחים שלה.

 

 

 

"כל חיי צילמתי, תפרתי ועשיתי מלאכות יד, אחר כך למדתי אופנה בשנקר וקורסי תדמיתנות, ואפילו בחופשת הלידה הראשונה שלי ההיפראקטיביות שלי לא אפשרה לי לנוח, אז יצרתי מוביילים מדאס. מכרתי אותם בנחלת בנימין בתל אביב ומשם עברתי לעסוק בחימר". אחרי שעבדה בחנות פרחים במשך כמה שנים, החליטה לא לבחור בין חימר לפרחים, אלא לשלב ולצלם אותם יחדיו. "היום המוח שלי חושב רק קרמיקה ופרחים. רוב האנשים מחפשים קדרות שימושית ומהם אני אכן מתפרנסת, אבל אני עצמי נשאבת לעולם הפחות שימושי של הנוי והאסתטיקה".

 

 

מוצר הדגל: אגרטל עם צמחים.

 

 

מה רצית להיות כשתהיי גדולה: מדריכת טיולים.

 

 

מיכל גלברד. צילום: יואב סגל

 

 

הצ'אנס הראשון ניתן לי: "במכירה בקרב המעגל הקרוב שלי, חברים ומשפחה".

 

 

ההורים שלי תמיד אומרים: "בכל מה שאת בוחרת להיות – תצליחי. בעיקר בגלל היסודיות והרצינות שלי".

 

 

הדבר הראשון שאני עושה כשאני מגיעה לסטודיו: "יושבת ומסתכלת ימינה ושמאלה. אם זה יום שאני צריכה לפתוח תנור לעבודות שלי או של התלמידות שלי, אני מתרגשת ומגיעה מאוד מוקדם בבוקר. יש גורם הפתעה בקרמיקה, ולא תמיד יוצא מה שרוצים, אבל כל קריסה של כלי יכולה להוביל לסדרת כלים חדשה, שבסופו של דבר גורמת לי להתאהב מחדש. אני מרותקת מהשליטה, ובאותה עת גם מחוסר השליטה שבתהליך היצירה, מהחקירה ומהניסיון המתמיד שאני נמצאת בו".

 

 

 

 

כך נראה שולחן העבודה בסטודיו שלי: "בלאגן אימים. אני מסדרת אותו כשבאות תלמידות, אבל מתייחסת אליו כחלקת האלוהים הקטנה שלי ומרשה לעצמי לתת דרור לבלאגן".

 

 

משתדלת לא ללכת לאיבוד בין ההזמנות בעזרת: "דפים במחברת, בה אני כותבת גם רעיונות".

 

 

 

את ההשראה שלי אני מוצאת: "בטבע ובטקסטורות, שגם אותן אני מוצאת בטבע, שואבת רעיונות ממזג האוויר, מסביבת העבודה, ממצבי רוח וכל דבר אחר גדול או קטן, יומיומי או חד פעמי, המוני או אישי, חומרי או רוחני".

 

 

את חומרי הגלם שלי אני מוצאת: "חימר מסוגים שונים אצל ספק חימר, ופרחים בשדות, גם בעונות היבשות".

 

 

 

 

השיעור החשוב שלמדתי מאז שהתחלתי את העסק: "לשחרר. אני טיפוס די פרפקציוניסטי. בעבר הייתה קיימת מבחינתי רק תוצאה אחת. היום אני מבינה שיש דרכים רבות גם לדרך וגם לתוצאה. אני נותנת לסיטואציה להתפתח ולהתקיים כמו שהיא".

 

 

הכי קשה בלהיות אדון לעצמך: "לא אוהבת את ה'לבד', לכן לא מוותרת על יום לימודי קדרות פעם בשבוע ועל תלמידים. יחד עם זאת, כשאני לבד, אני בוחרת בשקט".

 

כמעט התייאשתי: "אף פעם לא קרה לי. כיף לי לקום בבוקר גם אם אני צריכה לעבוד בשבתות. לרגע לא עצרתי".

 

 

 

לא יודעים עליי, אבל: "אני ביישנית ולא אוהבת חשיפה".

 

בעוד חמש שנים: "באותו מקום. טוב לי שאנשים נהנים מהכלים שלי, ושאני מצליחה להכניס לחייהם כלים שימושיים".

 

הייתי נותנת אגרטל עם פרחים במתנה: "לאמא שלי. בשמחה, בהתרגשות ובאהבה. היא נפטרה בטרם עת ולא הספיקה לחוות את ההתפתחות שלי. היא הייתה בוודאי נהנית ממנו ומעריכה אותו. את היצירתיות שלי ירשתי ממנה, ללא ספק".