פותחים דלת לתעשייה: הכירו את המעצבת שמטפסת על קירות

מי אני: מיכל פינק, 39, נשואה + שלושה (9 וחצי, 7 וחצי ו-3). מתגוררת בעין הים, חדרה, ובמקור מיפו. בעלת המותג MECASA, המתמחה בעיצוב קירות הבית. כבר שנה וחצי מעצבת, מייצרת, מייבאת ומלקטת מגוון מוצרי תלייה ממעצבים ומותגים מצליחים בתחום העיצוב לצד מעצבים צעירים. את המוצרים מאפיין קו נקי ואסתטי וצבעוניות המשתנה בהתאם למתרחש, ומאחוריהם הרעיון למלא את החסר על הקירות. מיכל טוענת, ש"כשהולכים בחוץ ומביטים על חלונות, רואים קירות לבנים או תאורה פשוטה. אנשים לא יודעים איך לבטא את עצמם בחוסר הזה שעל הקירות. מילוי החוסר הזה הוא זה שנותן אופי לבית והופך אותו לשלך". בין המוצרים שהיא מייצרת בעצמה תמצאו מנורות חרוזים, שרשראות חרוזים, מנורות קיר ותלייה, מתלה כדורי עץ מרחף, חישוקי מקרמה ומתלה לעציץ.

מוצר הדגל: חרוזי העץ שמהם נולדו השרשרת והמנורות.

מה רצית להיות כשתהיי גדולה: "עורכת דין. אבל לא עשיתי כלום כדי לקחת את עצמי לשם".

הצ'אנס הראשון ניתן לי: "ביריד האביב של נתנאלה במרכז עזריאלי חולון. זו הייתה השקה נפלאה למותג שלי, שעלה לאוויר באותו זמן, אחרי חודשים של עבודה וירטואלית, והוא נתן לי דריסת רגל בתחום".

משפט שמלווה אותי: "קניתי שלט שאומר Little by little becomes a lot. בכל פעם אתה עושה קצת ועוד קצת, ובסוף אתה מגלה שעשית הרבה. זה משפט שתופס כל פעם רובד אחר".

הדבר הראשון שאני עושה בבוקר: "מתיישבת בפינת העבודה שלי ומדליקה את המחשב".

כך נראה שולחן העבודה שלי: "שולחן נגרים גדול עם מכונת תפירה ישנה בצבע מנטה, לוח השראה מרשת ברזל גדולה, אגרטל, אייל וקערת חרוזים מעץ לא רק כדי שיהיה לי יפה מול העיניים, אלא כחלק מההבנה שזה המותג שלי, שאני מוציאה אותו החוצה וגאה בו. לפני שנה הם לא היו חלק מהשולחן שלי ואף אחד לא היה יכול לדעת שאני עובדת במיקאסה".

משתדלת לא ללכת לאיבוד בין ההזמנות בעזרת: "'יומן המורה' גדול והכי של פעם, שפרוש לי מול העיניים ויש בו מלא מקום לכתוב הכול. נכנעתי וקניתי אותו, עד שאמצא את המוצר המושלם שיעשה לי את זה. או שפשוט אייצר אותו".

את ההשראה שלי אני מוצאת: "בטבע, באינטרנט, אצל קולגות. יש שפע של רעיונות ו-Sharing גדול בעולם, כך שהמון רעיונות צצים משם והכול בכיוון של מה יכול לטפס על הקיר".

השיעור החשוב שלמדתי מאז שהתחלתי את העסק: "לעשות, לא לפחד. לנוע כל הזמן ולא להיתקע".

הכי קשה בלהיות אדון לעצמך: "לדעת להתנתק מהעסק כדי להיות נטו עם הילדים. אני כל כך שקועה בו בגלל האהבה הגדולה שלי אליו, שלפעמים קשה לי להתנתק".

כמעט התייאשתי: "כשלא היה לי ברור לאן העסק הולך. תמיד היה לי ברור לאן מיכל הולכת, והייתי צריכה להביא גם את העסק לכיוון הזה. מקורות השראה צריכים להיות לא רק לעיצוב, אלא גם לחזון. אנחנו לא אי בודד וחייבים מעגל תמיכה כלשהו – אם זה יועץ עסקי, קולגה או חבר. אספתי לי חברות עצמאיות מהתחום ובני משפחה וידעתי לבקש עזרה".

לא יודעים עליי, אבל: "מגיל 4 ועד גיל 11 גדלתי בניו יורק ולמדת בבית ספר דתי, כי ההורים שלי רצו לשמור על העברית שלי. מנהטן של שנות ה-80 הייתה מוכת פשע, וכילדה הייתי כמעט דורכת על הומלסים ברחוב. במבט לאחור אהבתי את החיים בניו יורק, ואני יודעת שהם השפיעו עליי בקצב, בגירויים, בעניין, בשיטוט ברחוב כאילו אני הולכת לאיבוד ובצורה שבה אני רואה את העולם. אין מקום שאני מגיעה אליו בעולם ולא הולכת בו לאיבוד בכוונה".

בעוד חמש שנים: "מיקאסה תהיה מותג בינלאומי רחב, שמלקט ומייצר קולקציות משתנות".

הייתי נותנת חרוזי עץ במתנה: "למלכת הפופ הנצחית, מדונה. היא נצחית אבל מעודכנת, רוחנית אבל קשוחה, והייתי שמחה לרגש אותה במוצר שלי. היא על זמנית ואני שואפת לשם. אני בטוחה שהבית שלה עשוי בטוב טעם שאין דברים כאלה".