מי אני: יונת אור, 43, נשואה לדרור אור, שף וגבן, ואמא לשלושה ילדים: יהלי, נועם ועלמה. מתגוררת בקיבוץ בארי, צפון הנגב, עוטף עזה. יוצרת ומעצבת מוצרי עץ ורהיטים בהתאמה אישית בעסק שאותו הקימה, "עיונה", ואף מחדשת ומשפצת רהיטים. בשש השנים האחרונות עברו תחת ידיה ארגזים, אדניות, תריסים, מדפים, קונוסלות, שידות ושולחנות, וכל זאת מתוך הנגרייה המיתולוגית של הקיבוץ, שבה עבד אביה בעבר והיום היא ממשיכה את דרכו ברוח התקופה.
לצד יונת עובדים גיא ברוך, מעצב מוצר בוגר בצלאל, נגר ויד ימינה, שגר בקיבוץ, עובדת נוספת שמסייעת בשיופים ובצביעות, ואיך לא, אביה הפנסיונר, "איש רוח ועשייה, שכיף לי שהוא במחיצתנו".
יונת למדה פסיכולוגיה, הייתה מורה ליוגה ועבדה בקיבוץ בעבודות שונות, עד שבחופשת הלידה של בנה נועם, נפרץ סכר היצירתיות והיא הבינה שאהבתה הביתית לשיפוץ רהיטים צריכה להוביל אותה קדימה. היא הפכה צריף שוודי בקיבוץ לחנות קטנטונת, התחילה למכור ממנו, ולאחרונה עברה למבנה הנגרייה, ממנו היא מנהלת את הייצור, את החנות, סדנאות, בית קפה וירידים קטנים עם אמנים ויוצרים למכירות משותפות שאליהן מגיע קהל מקומי מהקיבוץ ומהאזור וכן תושבי הדרום והמרכז.
מוצר הדגל: ארגז מדפים מעץ ממוחזר, שחלקו נצבע בטכניקת צביעה אמנותית.
ארגזי מדפים מעץ ממוחזר
מה רצית להיות כשתהיי גדולה: "פסיכולוגית. אחרי שלמדתי, הבנתי שזה פחות מעניין אותי, והדרייב האמיתי שלי נמצא בעבודות העץ והרהיטים. עבורי זה לא רק רהיט, אלא אג'נדה שלמה עם מחשבות, רעיונות, מודעות לסביבה וערך לאנשים. לתת להם הרגשה שיש להם ייחוד משלהם, ולהראות להם איך להוות מקור השראה לאחרים באמצעות סדנאות יצירה, בנייה ושיפוץ".
הצ'אנס הראשון ניתן לי: "כשרציתי לפתוח את העסק, הייתי מפוחדת ומבוהלת, ולמזלי הייתה לי מנטורית שהעניקה לי ארגז כלים להתחיל עסק בצורה נכונה ועל קרקע מבוססת. הקיבוץ תמך, האמין בי ונתן לי את הקרדיט, ודווקא בתקופת 'צוק איתן' יצאנו הרבה החוצה, התממשקנו עם אנשים בצורה פרונטלית, וזכינו לחשיפה גדולה בירידים, במתחמי מכירות ובסיקורי תקשורת ששמו אותנו על המפה. זה נתן לעסק בוסט מאוד גדול יחד עם מוטיבציה לעשייה".
יונת בעבודה בנגרייה
ההורים שלי תמיד אומרים: "'קחי את המצוי, עזבי את הנעלם'. ההורים שלי הם מקור השראה עבורי, אבל זה ספציפית משפט של אבא שלי, שכוונתו להתעסק במה שיש, במציאות הקיימת, ולא במה שאין. לראות את הטוב. זו גישה חיובית שאפשר להתקדם ולגדול ממנה".
כך נראה שולחן העבודה בסטודיו שלי: "יש עליו המון הזמנות ופתקים שמזכירים לי מה לעשות עם כל חידושי הכורסאות שמחכים לי. כמו כן – מדפים, ארונית, תריס ושולחן וינטג', שרבוטי שרטוט ידניים, מניפות של צבעים פרוסות עליו, בדים בכל מקום ולפטופ שפתוח כל הזמן. השולחן בדרך כלל מבולגן, אבל יש לי את הסדר שלי בבלגן".
את ההשראה שלי אני מוצאת: "בצד התעשייתי של הקיבוץ, שם הנגרייה ממוקמת. אני רואה מולי כל הזמן צינורות, ברזלים, מכסי ביוב, גלגלים של מוסך ובכלל חומר תעשייתי, שעושה לי וואו. הוא מביא לי רעיונות מפה ועד להודעה חדשה. גם הטבע שמקיף אותנו בקיבוץ הוא מקור השראה, ואני שואבת השראה מחנויות אחרות, משווקי פשפשים, ממעצבים וממה לא…"
את חומרי הגלם שלי אני מוצאת: "כשמביאים לי ברזלים ישנים ועצים, ואני חושבת איך להפוך אותם לדבר יפה ושימושי עם ניצול של החומר. יש גם סוחרים שמביאים רהיטי וינטג' מעזבונות".
אני לא זזה בלי: "מטר כדי למדוד כל דבר, וגם דף ועיפרון".
כמעט התייאשתי: "כשהייתי בצריף מצ'וקמק שאף אחד לא היה מוכן להסתכל עליו. עבדתי בו בחום ובקור בתנאים ובעבודה פיזית קשים, אבל ראיתי בעיני רוחי מה אני הולכת לעשות ממנו. הבנתי שהקושי יעבור, ובסופו של דבר האהבה, האופטימיות והרצון לראות מעבר – ניצחו. קבלת הנגרייה הייתה מלווה בלא מעט מלחמות, לצד נחישות וסבלנות, ורגעי השבירה הולכים ומתמעטים".
השיעור החשוב שלמדתי מאז שהתחלתי את העסק: "לא להפסיק לחלום, להאמין ולא להתייאש".
הכי קשה בלהיות אדון לעצמך: "מאחר שאני יזמית בקיבוץ, ואנחנו יחידה עצמאית כלכלית, יש לי המון אחריות ועומס עם כל הכובעים: אני המפַתֵח, המתכנן, המייצר, המשווק והמנהל, שגם צריכה לתת דין וחשבון לקיבוץ שמתייחס אליי כמו עסק לכל דבר. מצד שני זה מאוד מעצים, ואני מרגישה שכאדם אני גדלה יחד עם העסק, ושיש בי חוסן גדול יותר, ביטחון ומודעות הולכת וגדלה".
לא יודעים עליי, אבל: "אני בן אדם רוחני שמשלב רוחניות עם מעשיות. סיימתי תוכנית להעצמה אישית ועסקית של אלון אולמן וקיבלתי ממנו כלים איך לעזור לאנשים להתוות את הדרך ולהגשים את המטרות והחלומות שלהם, גם על סמך ניסיוני האישי".
הדרך שלי להגיע לקהל: "יש לי חנות במרמלדה מרקט ואתר אינטרנט. כמו כן, אני יוזמת מכירות משותפות עם אמנים ויוצרים, ומשתתפת בירידי מכירות, שהקרוב בהם הוא 'Red Friday, קניות וכלניות' – מיזם לייף סטייל שמאגד שמונה בעלות עסקים מתחום העיצוב, הפותחות את דלתות העסק שלהן במהלך ארבעה ימי שישי של פסטיבל דרום אדום (29.1, 5.2, 12.2, 19.2)".
בעוד חמש שנים: "אני מנהלת את המתחם שיצרנו ומשקיעה את מרצי בחנות, בפגישות עם לקוחות, בקשרים עם מעצבים, משווקת את המוצרים בחנויות ויש עוד הרבה חלומות שאני עפה איתם".
הייתי נותנת ארגז מדפים במתנה: "לאנתוני רובינס, כותב רבי מכר בתחום הפסיכולוגיה והקידום העצמי, שהוא עבורי מקור השראה בלתי נגמר והתמצית של הכול – איך לשלב אושר, הצלחה והגשמה. אני רוצה שהארגז שלי יהיה מדף הספרים שלו".
מרכזית
מקסים
מקסים מקסים מקסים. פשוט אין צורך להרבות במילים !!!
מקסים??
אשמח ליצור קשר ולשתף פעולה, איך יוצרים קשר איתך?
ואוווו
מדהימה, את מקור השראה ומייצרת דברים מקסימים ויפהיפיים !!!
מקסים !
פשוט ומנמם
רכישה
שלום !!!! הארגזים מהממים... איפה אפשר לרכוש אותם ?
וואו דברים ממש ממש יפים!
מה החידוש? בפינטרסט יש אלפי רעיונות
כאלה עם הסברים איך מכינים בדיוק ובכסף קטן,לא עפתי פה.
יש לה חנות במרמלדה מרקט
אז כל מי שהתעניין מוזמן להפעיל את שריר הגוגל שלו, להתאמץ, ולהגיע לקישור בעצמו. חוצמזה - חלק מהפריטים ממש יפים (באופן אישי לא מתחברת לטרנד הארגזים), אבל המחירים בשמיים. לא הייתי קונה שידת צד ב 1,200 ש"ח
תודה לכל המחמיאים! צרו קשר:
תודה תודה, אני מתרגשת מהפירגונים לעבודות שלי. מוזמנים ליצור איתי קשר: טלפון: 054-7918249 פייסבוק: http://on.fb.me/1LY0IIX
דברים יפים, אבל לא ראיתי משהו חדש
או מעניין. סליחה מהיוצרת, אבל אין איזשהו פריט שלא ראיתי קודם, שלא מצאתי במקום אחר, או עיצוב שונה או טכניקה מיוחדת. הכל די בסיסי, איו משהו מיוחד בבנייה או צביעה, או כל דבר אחר שלא לא ניתן ליצור אצל נגר. ביקורת בונה, כן?