על המחבתות והסירים: יובל מוזס
אי שם: בניו יורק, ארצות הברית
הבלוג קרה מעצמו
ארטישוק קונפי סלט חוביזה וסלט זעתר
מה שמסביר את השם: "הרבה זמן לפני שהתחלתי לכתוב את הבלוג רציתי בלוג אוכל, אבל לא ידעתי מה ייחד אותו. לילה אחד בדקות האלה שבין שינה לערות השם פשוט נחת, וכבר לא הייתה שאלה. מרגע שהיה שם, הבלוג כבר קרה מעצמו, והיה לי ברור לגמרי מה יהיה בו: שילוב של שלוש מהאהבות הגדולות שלי: שירה עברית, בישול ואוכל. הבלוג עבר כל מיני גלגולים, אבל שלושת המרכיבים הללו תמיד נמצאים בכל פוסט".
קטן אך יעיל
מוטו מתוך הבלוג: "מתוך געגועים לעברית ואהבת הבישול, וכדי למלא את הזמן המבוזבז, מדי פעם מחוברים פה (ציטוטים מ)שירים יפים במיוחד למתכונים טובים במיוחד. שיר ומתכון. קצת כמו חולצה ותקליט. הצימודים של השירים והמתכונים הם לגמרי פרי דמיונו של כותב הבלוג ונבחרים על פי הקשר המופרך שנוצר אצלו בראש".
שילוב בין מתכונים, תמונות, שירה וכתיבה האישית
אקלייר אולד פאשן
לא תתפסו אותו בלי: "1. ספריית ספרי השירה שלי שמלווה אותי בכל דירה, וגדלה ומתפתחת כל הזמן. ספרי בישול כמעט שאין לי. 2. צמחי תבלין – בגינה, במרפסת או בחלון. אני מגדל בעצמי וכל בוקר דבר ראשון רץ להציץ לראות מה קרה במהלך הלילה, כמה גדלו, איזה עלים חדשים נוספו. 3. פרויקט גדול – מחמצת ביתית, ביטרז בהכנה עצמית, חמוצים, קומבוצ'ה (תה מותסס). תמיד מתבשל אצלי משהו שהזמן, הציפייה והסבלנות הם חלקים בלתי נפרדים ממנו. בגלל שבמטבח שלי היום אין הרבה מקום, הפרויקטים משתלטים על יותר ויותר ארונות ומדפים מחוץ למטבח".
יובל מוזס. צילום: אפרת ליכטנשטט
אורז בר עם ירקות צבעוניים בוויניגרט
הספציאליטה לכל הדעות: "קודם כול ירקות. אני לא צמחוני, אבל האהבה הגדולה שלי היא לירקות וסלטים משלב הגידול ועד הבישול והאכילה. אני חושב שהייחוד של 'שירה אכילה' הוא השילוב בין המתכונים, התמונות, השירה והכתיבה האישית. כולם מקבלים אותו משקל וחשובים לי באותה מידה".
הכי טוב בתכנון המטבח: "על אף שהוא קטן, הוא יעיל. אפשר לעמוד באמצע ולפתוח את המקרר, לשלוף אל השיש ולהעביר מהכיריים לכיור ואל המדיח בלי לזוז".
מקום, מקום, מקום וחלון
סלט חסה צרובה
ומה הכי חסר בו: "מקום, מקום, מקום וחלון עם אור טבעי".
היינו מאמצים מתוכו: את הרעיון לתלות צילומי אוכל שצולמו במו ידינו על הקיר המטבח, כמו שתלה יובל מצילומי האינסטגרם שלו. הקץ לחיפושים אחר אמנות למטבח.
צילומים מתוך האינסטגרם על קיר המטבח
רסק תפוחים ביתי עם צ'יה וטחינה
סוד להמתיק עם הקוראים: רוטב חציל מעושן ועגבניות שרי
רוטב טבעוני וקרמי שקל מאוד להכין וטעים מאוד לאכול על פסטה או אפילו סתם בכפית.
פסטה ברוטב חציל שרוף ועגבניות שרי
החומרים:
750 גרם חציל (אחד גדול או שניים בינוניים)
פחית קטנה של עגבניות מרוסקות איכותיות
כ-350 גרם עגבניות שרי בצבעים שונים
2 גבעולי כרישה
בצל צהוב בינוני
בצל סגול בינוני
ריחן או אורגנו טריים
מלח פלפל
גבינת פטה (למי שלא טבעוני)
אופן ההכנה:
מניחים נייר אלומיניום על הכיריים (או מתכוננים לנקות קצת אחרי) וקולים על אש פתוחה את החציל. הוא יישרף מבחוץ קצת, יתרכך מבפנים ויקבל טעם מעושן מעולה. הופכים אותו מדי פעם על הכיריים כדי להשיג קלייה אחידה. כשהחציל כולו התרכך, מסירים אותו מהאש ובעזרת מזלג וכף מפרידים את הבשר הקלוי שלו מהקליפה.
בסיר מטגנים עד לריכוך והזהבה קלה את הכרישה והבצלים שחתכנו דק. מוסיפים להם את פחית העגבניות המרוסקות ומבשלים כמה דקות. מוסיפים לסיר את עגבניות השרי בשלמותן ומבשלים עוד כעשר דקות – רבע שעה עד שהעגבניות נכנעות לחום ומאבדות קצת מצורתן המושלמת, אך לא עד שהן לגמרי נטמעות ברוטב. מוסיפים מלח ופלפל לפי הטעם.
מגישים מעל פסטה עם עלי אורגנו או ריחן טריים ועם הרבה גבינת פטה.
בתיאבון!
