ההתפתחות הטבעית נקראת אבולוציה. בהשאלה אפשר להשתמש במושג הזה לתיאור סגנונות עיצוב מהעבר ואיך הם נראים היום
עיצוב הפנים כמקצוע נתפס כתחום חדש יחסית. רק בסוף שנות ה-60 במאה הקודמת, עם הקמת מכללות ללימודי עיצוב פנים, עיצוב הפנים קיבל הכרה של מקצוע שאמנם מצד אחד לא ניתן לנתק אותו מהאדריכלות אך מנגד, הוא עומד בפני עצמו. אך למעשה אם נסתכל על עובדות היסטוריות ופרה היסטוריות, נגלה, שעיצוב פנים תמיד היה חלק אינטגרלי מאישיותו של האדם.
מצרים העתיקה, מסופוטמיה, יוון הקלאסית, ורומא, אימפריות מתקופת העת העתיקה , (מהאלף ה־3 לפנה"ס ועד לנפילת האימפריה הרומית במאה ה־5 לספירה, ), הורישו לנו אלמנטים עיצוביים עוצמתיים. פירמידות, עמודי שיש גבוהים עם כותרות בסגנונות שונים, ומבנים מדורגים. החומרים כולם נלקחו מהטבע, בעיקר אבן. כשהדגש הושם על סימטריה. הטבע והאדם שהיוו גורם משמעותי באומנות ובעיצוב באו לידי ביטוי בפסלים, אלמנטים קישוטיים, פסיפסים וציורי קיר. יסודות רבים מאותם עיצובים ניכרים גם בתקופות מאוחרות יותר כמו הרנסנס והנאו-קלאסיקה.
באירופה, עד מלחמות העולם, האסתטיקה, האומנות האדריכלות והעיצוב, היו מנת חלקם של השכבות העליונות והעשירות. בבתיהם, או נכון יותר בטירות ובארמונות, לכל מטרה הוגדר חדר בנפרד, ולפעמים יותר מחדר אחד לאותה מטרת שימוש. בחללים המאורגנים בסימטריה מובהקת ופרופורציות מדויקות, שולבו עמודים מורשת העולם הקלאסי. מתחת לתקרה הגבוהה, ובין קירות השיש בלטו בכל אחד מהחדרים, רהיטי עץ מסיביים עשויים בידי אומני וחרשי עץ מסורתיים. את הצבעוניות הכהה בגוני ארגמן, כחול עמוק, ירוק והרבה זהב העניק הטקסטיל בווילונות עשירים וכבדים, שטיחים וריפודי קטיפה ומשי. ברצפה, במקרים רבים שולב "שטיח" עשוי פסיפס שיש.
המהפכה הצרפתית (1789): והמהפכה התעשייתית, גרמו למהפך בעיצוב הפנים. המהפכה הצרפתית, הוציאה את העיצוב מאחיזתם הבלעדית של המעמדות העליונים. הסגנון המלכותי והראוותני הפך לסגנון פשוט ונאמן לרוח הרפובליקה. סגנון הרוקוקו שהיה מזוהה עם האצולה, פינה את מקומו לסגנון מאופק, פונקציונלי, ורגוע.
המהפכה התעשייתית, והייצור ההמוני, גרמו להוזלה של חומרי הגלם, גם הריהוט, התאורה, ואלמנטים עיצוביים אחרים, הפך מעבודות אומנות ליצור המוני ובהתאם לכך עלותם. גבר השימוש בברזל, פלדה, זכוכית, פורצלן. מסוף המאה ה-19 ועד שנות ה-30 במאה ועשרים, התמודדו ביניהם שני סגנונות עיצוב הארט-דקו שהתהדר בקישוטיות לקוחה מהטבע והארט- דקו שממניו דוגמאות גאומטריות.
בין שתי מלחמות העולם, בשנות ה- 30 מבית ספר לאדריכלות הבאוהאוס יצאה תנועת האדריכלות המודרנית. האדריכל מיס ואן דרו, השריש את הניב הלשוני more is less שעד היום מהווה נר לרגלי אדריכלים רבים הדוגלים במינימליזם. אחרי מלחמת העולם השנייה, כחיזוק למודרניזם שהגיע לכול העולם המערבי, התחזק סגנון הבוטליזם שהעלה על נס את הבטון החשוף.
