מבחינה אדריכלית, תכנון שמעניק לטבע מקום מרכזי אינו מתחיל בצמחייה כאלמנט דקורטיבי, אלא בהבנה שהנוף הוא חלק בלתי נפרד מהמבנה. הצמחייה מגדירה מבטים, מייצרת גבולות רכים, מסננת אור, משפרת אוורור ומעצבת את חוויית השהייה. היא יוצרת קשר מתמשך בין פנים לחוץ, ומאפשרת לבית להיות מרחב חי, משתנה ונושם.
בפרויקטים שאנו מתכננים כיום, הטבע משמש כעיקרון מארגן. בבית אחד שדרת עצים חוצה את הבית לאורכו – מהכניסה, דרך חללי המגורים והאירוח ועד הגינה – וכל החללים מתייחסים אליה. בבית אחר, חללי המגורים מתארגנים סביב פטיו פתוח, דרכו הגינה חודרת אל לב הבית. במקרים אלו, הצמחייה אינה תוספת חיצונית, אלא חלק מהשלד הרעיוני של התכנון.