הירקון 70 – המקום שבו תל אביב מספרת את עצמה מחדש

יש בתים שנכנסים אליהם בגלל האדריכלות, ויש כאלה שנשארים בזיכרון בגלל התחושה. במהלך אירוע הבתים הפתוחים, בין עשרות כתובות וחללים, היה מקום אחד שגרם לעצור יותר מהרגיל — לא בגלל הגודל, לא בגלל הים, אלא בגלל הרעיון.

נמרוד לוי
שפר אדריכלים

מאחורי החזית המאופקת של הירקון 70 מסתתר מתחם שמצליח לעשות דבר לא מובן מאליו: לקחת בניין היסטורי בלב תל אביב ולהפוך אותו לחוויית אירוח שהיא גם מסע תרבותי, גם תרגיל בשימור וגם תצוגת עיצוב חיה.

הפרויקט, שנפתח כמלון דירות יוקרה תחת השם Hayarkon 70 Residences, ממוקם כמה צעדים מהים ומציע מודל אירוח אחר — כזה שמבקש מהאורחים לא רק ללון בעיר אלא להרגיש חלק ממנה. הדירות רחבות הידיים תוכננו לשהות קצרה או ארוכה, אך החוויה האמיתית נמצאת דווקא במעבר ביניהן: במתחם שמשלב מבנה באוהאוס מרכזי, וילה אינטימית בעומק המגרש וגינה שמחברת בין הכול ומייצרת רגע נדיר של שקט בתוך העיר.

הירקון 70 - מאי 2026

3

אבל הסיפור של המקום מתחיל הרבה לפני האירוח.

המבנה המקורי תוכנן כבר בשנת 1934 על ידי האדריכל זאב רכטר, מאבות האדריכלות הישראלית, ובמשך השנים הפך לביתם של דמויות מפתח בתרבות המקומית. במקום למחוק את העבר לטובת שפה אחידה וחדשה, בחרו כאן לעבוד אחרת — לתת להיסטוריה להפוך לכלי עיצובי.

מסע היסטורי לאוהבי מורשת תרבות

במהלך הסיור גיליתי שעל הקירות החיצוניים של המבנה נותרו סימני ירי ממלחמת העצמאות — לא כאלמנט דקורטיבי ולא כשחזור מלאכותי, אלא כעדות פיזית לשכבת חיים נוספת של המקום. לצדם נשמרה גם כרזה היסטורית מקורית שקוראת לתושבי תל אביב להתגייס ולהגן על העיר — מסמך קטן שמחזיר לרגע אחד אל המציאות של אותם ימים.

במקום לטייח, להחליק או להסתיר, התקבלה כאן החלטה לא שגרתית: לשמר בקפדנות את הסימנים האלה כחלק מהסיפור האדריכלי של הבניין. בין חזיתות ששופצו, חומרי גמר חדשים וחוויית אירוח מוקפדת, נותרו גם המקומות שבהם הזמן עדיין נראה לעין.

וזה אולי מה שהופך את הירקון 70 למעניין כל כך — לא רק השילוב בין באוהאוס ליוקרה עכשווית, אלא היכולת לעבור בין תקופות במרחק של כמה צעדים: מהעיר הנבנית של שנות ה־30, דרך ימי הקרבות על תל אביב ועד חוויית מגורים ואירוח של היום.

336920AC-5396-44B3-AF0E-225945BFEA6C

הבניין לא רק שומר על ההיסטוריה שלו — הוא מאפשר לפגוש אותה.

הירקון 70 מספק הצצה אל פרק סודי ומרתק בספר ההיסטוריה של היצירה והאמנות הישראלית. המבנה המקורי תוכנן ב-1934 על ידי זאב רכטר, מדור המייסדים של אדריכלי ישראל, ושימש לאורך עשורים בית לגיבורי תרבות, יוצרים ואייקונים מקומיים. כעת, לאחר שיפוץ חזיתות ועיצוב פנים מלא, האורחים במתחם מוזמנים לצאת למסע בזמן: כל קומה שואבת השראה מדייר מיתולוגי אחר, ומהעשור העיצובי המזוהה ביותר עמו – ממייסד מפעל השוקולד צ.ד. צלאל דבלייצקי שהזמין את הבניין מרכטר, דרך האטלייה של "אדריכל המדינה" אריה שרון, לסטודיו עיצוב האופנה של "המלבישה הלאומית" לולה בר אבנר, אליה נהרו נשות החברה הגבוהה בישראל, ועד "בית השומר" – הווילה שעוצבה כמחווה למשורר מאיר אריאל, שהפך את הבית למוקד עלייה לרגל לבוהמה של שנות ה-80 וה-90.

דירת המעצבת.

כך מכנים האדריכלים את הדירה הזו בבניין. אבל במקרה הזה, השם לא נולד רק מתוך בחירות חומריות או שפה אסתטית – אלא מתוך סיפור חיים של ממש. במשך שנים התגוררה כאן לולה בר, אחת ממעצבות האופנה המשפיעות שפעלו בישראל ומי שכונתה „המלבישה הלאומית”. בשנת 1942 היא עברה להתגורר בבית ברחוב הירקון 70 והקדישה חלק משמעותי מהדירה לאטלייה שלה, שבו עבדה ויצרה עבור נשות החברה והאליטה של ישראל הצעירה.

נגרות שממסגרת את החלל בגוון Cherry Red

2

אם יש דירה אחת שמבהירה כבר ברגע הראשון שכל מתחם הירקון 70 לא משחק לפי הכללים של אירוח סטנדרטי — זו כנראה היא.

הכניסה אליה מתחילה כמעט בשקט: מעטפת בהירה, רצפת טרצו עדינה, מטבח מינימליסטי בגווני שמנת ועץ. ואז מגיע הרגע שתופס את העין — מערכת מחיצות וקשתות בגוון אדום־בורדו עמוק, שמגדירה מחדש את החלל ומייצרת תחושה של תפאורה אלגנטית יותר מאשר מחיצה פונקציונלית.

מטבח בהיר ללא ארונות עליונים, חיפוי קרמיקה צורני ונגרות בגוון Peach Nude

זו לא דירה שמנסה להרשים באמצעות גודל או עודף פרטים. להפך — יש כאן משחק מדויק בין רכות לנוכחות. בין צבעוניות נועזת לבין רקע כמעט שקט. בין קווים מודרניסטיים לבין קריצה לעולמות של אופנה, אירוח ותרבות תל־אביבית של תקופה אחרת.

9

האלמנטים המעוגלים חוזרים שוב ושוב — בנגרות, במראות, בפרטי התאורה, בחדרי הרחצה ואפילו בריהוט — ויוצרים תחושת זרימה נעימה שמרככת את הקווים האדריכליים של המבנה המקורי. לצד זה נכנסים חומרים חמים, טקסטיל בהיר, עץ כהה ונגיעות ורודות־אדמדמות שמעניקות לדירה אופי כמעט קולנועי.

פינת אוכל בקווים מעוגלים ובשפה נשית

5

המבט מהמטבח

4

אחד הדברים היפים כאן הוא שלא מדובר רק בסטיילינג. יש תחושה שהחלל נבנה סביב חוויה: המעבר בין המטבח לאירוח, חדרי הרחצה שמרגישים כמו חדרי הלבשה של מלון בוטיק אירופי, חדרי השינה שמצליחים להיות רגועים למרות השפה העיצובית הנועזת — וכל זה בלי לאבד את האור והנדיבות של הדירה המקורית.

חדר שינה בגווני בורדו עם זהב

6

אמבטיית פרי־סטנדינג בגוון מפתיע ורך במיוחד

10

אם המבנה כולו מספר את סיפורה של תל אביב — הדירה הזאת מרגישה כמו פרק שמוקדש לעיר כשהיא במיטבה: קצת דרמטית, מאוד מסוגננת ולא מתנצלת לרגע.

פינת איפור אינטימית ברוח בודואר מודרני

11

דירת השוקולטייר. בין מתיקות אירופאית למודרניזם תל־אביב

הדירה נוצרה בהשראת צלאל דבליצקי — היזם שהעתיק את עסקיו מריגה לארץ ישראל, הקים את מפעל השוקולד. במקום להפוך את הדירה לשחזור היסטורי או לחלל נוסטלגי, נבחרה דרך מעניינת יותר: לתרגם את הרוח של התקופה לשפה עיצובית עכשווית.
גווני קקאו, קרמל, טרקוטה ואספרסו נוכחים כמעט בכל פינה — מהריצוף הגרפי שמזכיר עטיפות ישנות ועבודת יד מוקפדת, דרך נגרות כהה ועשירה ועד משחקים של שחור, ירקרק ועץ שמכניסים עומק לחלל. יש כאן משהו שמצליח להיות גם אלגנטי וגם מעט נוסטלגי, בלי להפוך לרטרו.

כששוקולד הופך לשפה אדריכלית

החלל הציבורי בנוי כמעט כמו סלון אירוח של תל אביב הישנה בגרסה מעודכנת — תקרות גבוהות, חלוקה פתוחה ומערכת נגרות שעובדת גם כמחיצה וגם כאלמנט פיסולי. התאורה הדקיקה והקווים המעוגלים מרככים את הנוכחות של החומרים הכהים ומכניסים קלילות מפתיעה.
אבל הרגע היפה באמת הוא ההבנה שהשוקולד כאן אינו נושא — אלא תחושה.

כל גוון שוקולד במקום אחד

3

המחיצה שמחלקת בין מקום אירוח לכניסה

6

בחדרי הרחצה נכנסים גוונים עמוקים וטקסטורות עשירות, בחדרי השינה מופיעים שילובים מדויקים של שמנת, שחור וטבק, וברחבי הדירה כולה יש תחושת חום שקשה להסביר במילים. לא יוקרה קרה ומרוחקת — אלא יוקרה שמזמינה להישאר.

תקרה בגוון קקאו־טרקוטה וגב מיטה דומיננטי בטקסטורה גרפית

7

גם בחדרים ובחדרי הרחצה ממשיכים את אותו רעיון: שימוש בחזרתיות, בדוגמאות ובמשחק בין מסגרות כהות למעטפת רכה ובהירה. יש רגעים שבהם הדירה כמעט מרגישה אירופאית, ואז מגיע פרט קטן — צבע, חומר, קומפוזיציה — שמחזיר אותה מיד לתל אביב. זאת דירה שאפשר להבין דרכה עד כמה במתחם הזה לא ניסו לייצר “קו עיצובי אחיד”, אלא לתת לכל חלל קול משלו. וכאן הקול הוא ברור: מתוחכם, מעט נוסטלגי  — ובעיקר כזה שלא מפחד מנוכחות.

8

דירת האדריכל – צבעי יסוד, מודרניזם וחופש. הדירה שמתייחסת לעיצוב כמו שפה
ופתאום הכול מתחבר.

מבין כל הדירות שנחשפו במתחם, כאן התחילה להתבהר התחושה שלא מדובר בעוד דירת אירוח מעוצבת — אלא במקום שמישהו באמת חשב עליו מבפנים החוצה. אולי בגלל זה קל להבין למה בחרו לקרוא לה „דירה של אדריכל”.
אם הדירות האחרות סיפרו את הסיפור שלהן דרך חומר, קצב וצבע — כאן נוצרת תחושה אחרת: כאילו מישהו תכנן לעצמו בית, ורק אחר כך החליט לפתוח אותו לעולם.

אדום, כחול וצהוב : הם לא רק צבע, אלא דרך להגדיר את החלל

מטבח אדום מבריק שמסרב להיטמע

10

השפה העיצובית נשענת על שלושת צבעי היסוד — אדום, כחול וצהוב — אבל לא כבחירה דקורטיבית אלא ככלי תכנוני. האדום מגדיר נוכחות ומסה, הכחול מכניס עומק ושקט, והצהוב מופיע כרגעים של אור ואנרגיה בתוך החלל. במקום להתחרות זה בזה, הצבעים עובדים יחד ומייצרים מערכת יחסים מדויקת בין האזורים הציבוריים והפרטיים.

חשיפת הקונסטרוקציה כאלמנט עיצובי ותאורה צדדית מפתיע

14

אלמנט ישיבה רציף מייצר קצב ואורך בחלל

12
13

לצד הצבעוניות מתקיימת כאן מחווה מודעת למודרניזם — דרך הקונסטרוקציה החשופה, הריהוט הנקי, הפרופורציות המדויקות והאופן שבו כל פרט מרגיש מחושב אך לא מאולץ. המטבח האדום הופך כמעט לאלמנט אדריכלי, התאורה נמתחת בחלל כמו קו שרטוט, וחלונות הסרט הארוכים מזכירים שהבניין הזה עדיין מחובר לרוח התקופה שבה נולד.

שרטוטים אדריכליים ממשרדו של רכטר מלווים את פינת האוכל

3

אבל הדירה הזאת לא מסתיימת בחלל הציבורי.

דווקא בחדר השינה ובחדרי הרחצה מתגלה אחד הרעיונות היפים בפרויקט כולו — האפשרות לתת לצבע להפוך לאווירה. חדר השינה, שנצבע כמעט כולו בגווני צהוב, מרגיש כמו חדר שנבנה סביב אור. במקום להשתמש בנוף או באביזרים כדי לייצר תחושת חמימות, החומר והצבע עצמם עושים את העבודה. האריחים, הנגרות, פרטי המדפים והטקסטיל יוצרים חלל שיש בו משהו כמעט שמשי — רגוע, אופטימי ומואר גם בלי להיות דרמטי.

חדר שינה שטוף אור בגווני צהוב אופטימיים

5

הבחירה להמשיך את הצהוב גם לחלל העבודה הקטן מחדדת עוד יותר את התחושה הזאת — כאילו האור הופך לחלק מהאדריכלות ולא רק לתוצאה שלה.
גם חדר הרחצה ממשיך את אותו קו מחשבה, אבל בטון אחר לגמרי. האריחים האנכיים בגוון חרדל־צהוב, האמבט החופשי, החלונות הגדולים והמפגש עם האור הטבעי יוצרים תחושה כמעט לא צפויה בתוך מלון עירוני — רגע של שקט, מרחב ואוויר. זה חדר רחצה שלא מסתתר אלא הופך לחלל מגורים בפני עצמו.

15

פלטת צהובים בחלל הרחצה מכניסה אנרגיה

16

ואולי זה מה שהופך את הדירה הזאת לכל כך מעניינת — היא לא מנסה להרשים. היא פשוט חושבת כמו אדריכל: מתחילה ברעיון, ממשיכה בפרטים ורק אחר כך הופכת לחוויה.

צרו קשר

    רוצים ליצור קשר עם הספק? מלאו פרטים בטופס הבא:

    תגובות

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *