הבית, בשטח של כ־360 מ"ר על מגרש של חצי דונם ברמת גן, היה במקור מבנה בן 40 שנה, כזה שרבים היו ממהרים להרוס. אבל שפיגל ראה בו משהו אחר. במקום למחוק — הוא בחר להקשיב. “ההשראה לבנייה המחודשת הייתה דווקא הצורה הישנה של הבית, כמו מעוף של ציפור,” הוא מספר. כך נולד בית שכל כולו נע סביב אלכסון, שיפועים ותנועה — גג שמגדיר את החללים, מרחבים שנפתחים לחצר שהופכת לחלק בלתי נפרד מהבית, ושפה אדריכלית שמצליחה להיות גם נועזת וגם הרמונית.
זו לא רק החלטה תכנונית — זו תפיסה. שפיגל לא מחפש להתחיל מאפס, אלא למצוא את ה”יהלום” שכבר קיים. במקרה הזה, הוא גם הצליח לשכנע את הלקוחות לוותר על הריסה ולשמר את הקסם המקורי. התוצאה היא שילוב מדויק בין ישן לחדש: מוטיבים מסורתיים לצד שפה מודרנית־תעשייתית חמה, חומריות שמקבלת את קדמת הבמה, וגג שבעבר היה אלמנט כחול והפך ליציקת בטון מדויקת שממשיכה את הקו האדריכלי גם כלפי חוץ וגם פנימה.
אבל האדריכלות של שפיגל לא נעצרת בצורה. היא יורדת לפרטים, לנוחות, לאיכות החיים. הבית כולל אלמנטים מפנקים כמו חימום תת־רצפתי, חדרי רחצה מרווחים, חדרי ארונות ותכנון מדויק של כל פונקציה — מתוך הבנה שבית טוב צריך לעבוד, לא רק להיראות.
