שני בניינים תל אביבים עתיקים בפינת הרחובות נחלת בנימין ואחד העם, הוכרזו כמבנים לשימור. מעל שלושת הקומות הראשונות ששופצו על פי כל חוקי השימור המוקפדים, נוספו שתי קומות. מעצב הפנים מיכאל אזולאי שהופקד על עיצוב פנים המלון, חיפש כדרכו את הסיפור שמאחורי הקירות, הפעם הוא מצא אותו בפן האדריכלי. את שני הבניינים שנבנו בתחילת המאה הקודמת, ממשיכות לגובה שתי קומות מודרניות מחופות בקירות זכוכית. איך זה מתחבר לסיפורו של אזולאי…בואו נראה, נכנסים! החוויה מתחילה בדלפק הקבלה. שימו לב לקיר שמאחוריו, שהוא למעשה חזית של דלתות ארון החשמל שנוצל גם למקומות אחסון. יצירתו העיצובית של אזולאי מורכבת מכפיסי עץ קטנים שחוברו בזוויות שונות ונצבעו בלבן.
דלפק קבלה וקיר לבן מעוצב
אקלקטיות בכל המובנים
הסגנון האקלקטי, במובן הרחב של המילה, נבחר על ידי אזולאי כשפת העיצוב המובילה. האקלקטיות מתבטאת בהתאמת עיצוב הפנים לגילו המופלג של הבניין, לאווירה הנוסטלגית שהייתה בתל אביב הקטנה, מול העיר ללא הפסקה של היום, למיזוג הגלויות המאפיין אותנו כעם ולחיבור בין אווירה חברמנית, צעירה ונונשלנטית לקלאסיקה מחויבת בקוד לבוש –'עניבה שחורה'. כשאזולאי בוחר בקו עיצוב מסוים הוא מגיע אתו לפרטים הקטנים ביותר שחוצים את הגדרות העיצוב, כך גם קורה שדלפק הקבלה, משמש את האורחים כדלפק אירוח, מסביבו מתגודדים השוהים והמבקרים במלון בידם כוס ויסקי בזמן שהם סוגרים עסקה או סתם מרכלים על מה שהיה.
מקסייייייייים