לא נדבר על המנות של השף רן שמואלי, אלא דווקא על החלונות, הדלתות והקשתות שמקיפים אותן. כי בתוך המבנה הטמפלרי ההיסטורי שבו שוכנת המסעדה מסתתר מפגש מסקרן בין אבן בת יותר ממאה שנה לבין פרופילי ברזל שחורים ודקיקים של ארטפרו – מפגש שמראה שלפעמים דווקא הפרטים שכמעט לא מבחינים בהם הם אלה שמחזיקים את כל הסיפור העיצובי.
קלארו שוכנת באחד המבנים ההיסטוריים של מתחם שרונה בתל אביב, מבנה אבן רחב ידיים ששימש בעבר כיקב של המושבה הטמפלרית ועבר לאורך השנים גלגולים ושימושים שונים. כיום פועלת בו מסעדה תל אביבית עכשווית, אבל ההיסטוריה לא הוסתרה מאחורי שכבות של גמרים חדשים. להפך: קירות האבן, הקשתות, הגובה והפרופורציות המקוריות נשארו חלק משמעותי מהחוויה בחלל.
זו גם נקודת המוצא לאחד האתגרים המעניינים בתכנון מקום מסוג זה. במסעדה חדשה אפשר להחליט היכן יהיה כל פתח ומה יהיו מידותיו, ואז להתאים אליו את החלון או הדלת. במבנה היסטורי המשוואה מתהפכת: הקיר כבר נמצא שם, הקשת כבר קיימת והפרופורציות נקבעו הרבה לפני שהמסעדה נולדה. החדש הוא זה שצריך ללמוד לחיות עם הישן.
כאן נכנסה לתמונה ארטפרו, שהייתה אחראית בפרויקט על מערך הוויטרינות, החלונות והדלתות מפרופיל בלגי שחור, שכה מאפיין ומזוהה עם המוסד הקולינארי. הבחירה בפרופילים דקים מייצרת ניגוד כמעט גרפי למעטפת הקיימת: מצד אחד אבן בהירה, עבה ומחוספסת; מהצד השני ברזל שחור, מדויק ודק. במקום לנסות לטשטש את ההבדל בין שתי התקופות, התוצאה דווקא מדגישה אותו.
וזה אולי אחד העקרונות המעניינים בעבודה בתוך מבנה היסטורי: החדש לא בהכרח צריך להיראות ישן. להפך. כאשר מוסיפים אלמנט עכשווי בצורה מדויקת, ניתן לקרוא את שתי שכבות הזמן. האבן מספרת את סיפורו של המבנה המקורי, והברזל מספר את הסיפור של ההתערבות החדשה.
האתגר הופך מורכב במיוחד כאשר הפרופילים פוגשים את קשתות האבן. קשת שנבנתה לפני יותר ממאה שנה אינה בהכרח פתח גיאומטרי מושלם כפי שהיה מתקבל היום מתוכנית מחשב. במצב כזה, הפרופיל אינו רק מסגרת לחלון; הוא הופך לחלק מהמפגש שבין מלאכת הבנייה ההיסטורית לבין דיוק הייצור העכשווי. כל קו, מפגש ופרופורציה משפיעים על הדרך שבה האלמנט החדש יושב בתוך האבן ועל השאלה כמה ממנו בכלל ירגיש לעין.
דווקא כאן יש יתרון לפרופיל הבלגי. המסגרות הדקות מאפשרות לשמור על נוכחות מינימלית יחסית של המתכת ולהשאיר את האבן ואת הפתחים עצמם במרכז. במקום מסגרות כבדות שסוגרות את המבט, מתקבלת חלוקה עדינה שמאפשרת לאור הטבעי להיכנס פנימה ולחבר בין המסעדה לבין סביבת שרונה.
