הטפט בבית של ג'ני, מתוך "בוא תכיר את אבא", תיאטרון באר שבע. צילום: מעיין קאופמן
האולם מוחשך, וילות המסך נפתחים לאיטם, ואור עולה על הבמה. פיסת חיים נכנסת לפריים אחד, מזמינה את הצופים להיכנס לסיפור המתרחש בתוך בית. הרקע, הריהוט, האביזרים ולבוש השחקנים מדברים אותה שפה, משלימים את הסיפור, את התקופה ואת האווירה הסובבת אותם. עיצוב הבמה הוא אוסף של חומרים ויזואליים שעונים על אינספור שאלות העולות מתחקיר שמבצע המעצב, החל מהמקום שממנו מגיעה הדמות הראשית ומה מאפיין את הזמן שבו מתרחש הסיפור ועד המאפיינים הארכיטקטוניים והסגנוניים שלו.
בהצגה "אבודים ביונקרס" של תיאטרון באר שבע מתרחשת ההצגה בזמן מלחמת העולם השנייה בארצות הברית. תקופה זו התאפיינה במאמץ אזרחי למחזר ברזל ופלדה כדי ליצור אמל"ח, ולכן לביתה של הסבתא הנוקשה נבחרו קירות ברזל שנדמה כאילו הם מתפוררים מקורוזיה – מעין דימוי שנועד לייצר אווירה המתארת את מערכת היחסים בבית.
מתוך "אבודים ביונקרס", תיאטרון באר שבע. צילום: מעיין קאופמן
מקור העיצוב שעל הבמה, מספרת נטע הקר, מעצבת תפאורה ותלבושות, המעורבת בעיצוב הצגות בתיאטרונים הרפרטואריים, סטים של תוכניות טלוויזיה ומופעים, לקוח מתוך השראות המקבלות ביטוי בבחירת רהיטים וחפצים, השראה לצבעונית, לאווירה, לחומריות, לפרטי נגרות ועוד. לאחר איסוף המידע והמיון מייצר המעצב סינתזה משלו, וממנה מתקבלת אמירה אחידה ומסוגננת השזורה בכל הפרטים הקטנים, אפילו במאפרה שעל השולחן.
מסדרון שקוף, שמאפשר הצצה מהחצר האחורית לחצר הקדמית, משחק של גלוי ונסתר בחלוקה לשני אזורים מובהקים שלו ושלה וחלוקה לדשא ודק כדי לייצר אזורי משחק ועומק מדומה בפרבר אנגלי עשיר – עיצוב: נטע הקר ל"בוא תכיר את אבא", תיאטרון באר שבע. צילום: מעיין קאופמן
כמו בבית האמיתי, צבע וחומר הם מרכיבים ראשיים ביצירת אווירה לאורך זמן, אולם להבדיל מהמציאות שבתוך הדירה, על הבמה אין צורך להישען על הטעם של המיינסטרים ולהתחשב במשך המגורים. החומר מקבל ביטוי בטקסטורות, למשל חיקוי של חיפויי קיר כמו קיר אבן, לוחות עץ, קיר בטון או בריקס (לבני שמוט). "לטקסטורה יש יכולת לספר סיפור ולחבר לאזור מסוים, כך שאם אם נרצה לתת תחושה שאנו באנגליה, נבחר לבני בריקס בגוון מסוים המזוהה עם הסגנון האנגלי ושונה מהסגנון הניו יורקי", מוסיפה הקר, "טיח מתקלף ייתן תחושה של זמן ותיק, ובחירה בגוון חריף של צבע (כמו כחול ב'פרק ב") תעורר אצל הצופה רגשות כמו שלווה, נעימות, רוגע, כעס או מתח".
קיר חלונות, ספרייה כחלק מגלריה, רצפת עץ כהה ואריחי קרמיקה מודרניים כשילוב טקסטורות מסורתיות וחדשות ושימוש בצבע כחול עמוק ליצירת אווירה קרה ושמרנית בדירה במנהטן – עיצוב: נטע הקר ל"פרק ב'", תיאטרון באר שבע. צילום: מעיין קאופמן
בשל אילוצים של עלויות ובעיקר של משקל לרוב לא נעשה שימוש בחומר גלם מקורי בתיאטרון. אחרי הכול, תפאורה צריכה לנדוד מבמה לבמה. כאן נחלצת לעזרת המעצבים הטכנולוגיה, שכן מעבר לאמצעי ייצור דיגיטליים מאפשר לעצב חלל ביתר קלות. "אם פעם היית צריך להתאים את העיצוב למלאי שבחנויות", אומרת הקר, "היום יש חופש לייצר כל עיצוב שנרצה על ידי קובץ דיגיטלי שמודפס על כל חומר ובמחירים נגישים".
מתוך "אבודים ביונקרס", תיאטרון באר שבע. צילום: מעיין קאופמן
השימוש בחיתוך לייזר וחריטות CNC מאפשר חופש בייצור פריטים ארכיטקטוניים הטיפוסיים לזמן ומקומות אחרים, כמו גם עיצוב מודרני ומופשט לחלוטין, למשל חריטת רצפה או חיתוך קירות למשרביות שלקוחות ממוטיבים ויקטוריאניים.
משרביות מתוך "קומדיה סקסית בליל קיץ", תיאטרון באר שבע. צילום: מעיין קאופמן
בבית אנו משלבים פריטי עיצוב בחלל תוך התייחסות כיצד ייראו מזוויות שונות בחלל החדר, בשעה שבתיאטרון הפרספקטיבה של המתבונן מרחוק מחייבת את המעצב לארגן את הפריטים המעוצבים כך שיקבלו משמעות נראית לעין ויספרו את הסיפור. הקר מציעה לדמיין העמדה של מצלמה בכל אחת מנקודות המבט העיקריות שלנו בבית – אם זו הספה, המיטה, דלת הכניסה או כיסא האוכל שלנו, ואז לקבל תמונה מדויקת של החפצים וכיצד הם נראים בחלל.
מתוך "פרק ב'", תיאטרון באר שבע. צילום: מעיין קאופמן
כמו בבית, גם על הבמה לתאורה יש חלק מרכזי בעיצוב האווירה, וכאן נכנסים לתמונה גם מעצבי תאורה, הממקסמים את המפגש של האור עם החומר כדי לאפשר יצירה מגוונת במבע הדרמטי שלה. הקר: "אומנם לבית פרטי אין מערך תאורה כמו על הבמה, אבל גם בו משתמשים בהפרדה של אזורי הארה כדי להשפיע ולשנות את האווירה או למקד את התאורה על אובייקטים נבחרים כדי לייצר דרמה".
